אחי הצעיר יהודה פלייבק
האזן לדוגמית פלייבק
האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות
אחי הצעיר יהודה הוא שיר שכתב אהוד מנור לזכר אחיו יהודה וינר. השיר הולחן על ידי יוחנן זראי, ובוצע לראשונה על ידי להקת גייסות השריון בשנת 1969.
יהודה וינר נהרג בקרב בפורט תאופיק, ליד תעלת סואץ שבסיני, בספטמבר 1968, בעת מלחמת ההתשה. הוא היה בן 19 במותו.
“אחי הצעיר יהודה”, משיריו המוכרים של אהוד מנור, הפך במרוצת השנים לאחד משירי ההספד של פנתיאון היצירה הישראלית העכשווית.
במילות השיר מנסה המשורר לנהל דיאלוג עם האח המת, דיאלוג שאינו אפשרי. כל בית בשיר נפתח בשאלות ריטוריות “האם אתה שומע?”, “האם אתה יודע?”, שאלות שאין להן מענה. לאחר שאלות אלה, מספר המשורר כיצד מנסים החיים להמשיך, לכאורה במלוא עוצמתם, על אף השכול הכבד.
הבית הראשון מתאר את הטבע הממשיך לשגשג במחזוריותו: השמש זורחת, הרוח מפזרת עלים, הגשם יורד. הבית השני מתאר את מחוזות הילדות, הממשיכים להתקיים, בגן הילדים לומדים שירים חדשים, ובתיכון התלמידים שוב מתעמלים. אולם למרות המראה הַשָּלֵו לכאורה, החיים לא חזרו שוב למסלולם, וספק אם יחזרו. האובדן ממלא את הלב בכל רגע. בסוף הבית השני מעמת המשורר את השלווה המדומה עם העובדה כי, למרות הזמן שחלף, “אמא מחכה בסתר שאולי עוד יגיע מכתב”.
הבית השלישי בשיר מעצים את גודל האובדן, ומזכיר כי למרות מחזוריות הטבע והמשכיות החיים של ילדי הגן, “כל חבריך הטובים נושאים דמותך עמם…”. בסיום הבית שלישי מבטיח מנור לקרוא לבנו על שמו: “ובני הרך יפה כמוך / בשמך לו אקרא – יהודה”. מנור קיים הבטחה זו כעבור מספר שנים עם הולדת בנו ידי (יהודה) בשנת 1974.
אהוד מנור היה משורר ופזמונאי פורה, וכתב שירים רבים. אולם השיר “אחי הצעיר יהודה” נחשב עד היום לאחד החשובים והמרגשים שבהם. בנימוקי השופטים, שהחליטו להעניק לאהוד מנור את פרס ישראל בשנת תשנ”ח, נכתב:
אהוד מנור מעולם לא רצה להיות “שליח ציבור”. בשירתו אין בדרך כלל מקום לנוסח “אנחנו”. לפי תפיסתו אין פזמונאי יכול לדבר אלא בשם עצמו. ואכן, הוא הביא לזמר העברי את קולו הפרטי, קול אינטימי, חושפני ורגיש, אך באורח פלא הפכה שירת היחיד שלו לשירת רבים. כך התברר לו, שזעקת הכאב שלו בשיר “אחי הצעיר יהודה” היא זעקתם של רבים על נפילת יקיריהם…
אהוד מנור תרגם וכתב מאות שירים ויצירות. הוא חתום על למעלה מאלף שירים. המלחינה הראשונה שמנור עבד אתה הייתה נורית הירש, עם השיר “הבתים שנגמרו ליד הים”, ולאחריו באו להיטים נוספים ללחניה: “בשנה הבאה”, “ללכת שבי אחרייך” ועוד. מאמצע שנות השבעים החל מנור לעבוד עם מתי כספי, שהלחין בלדות מורכבות של מנור הנוגעות בחיים האישיים, כמו “ברית עולם”, “ילדותי השנייה” ו”לא ידעתי שתלכי ממני” לצד שירי פופ קלילים והומוריסטיים כמו “אמור שלום” ו”נחליאלי”. מנור תיאר את עבודתם המשותפת כ”השלמה הדדית שלנו זה את זה”. במופע “ימי בנימינה” שעלה ב-1982 והוקדש לשיריו של מנור, החל שיתוף הפעולה הפורה שנמשך שנים בינו לבין חנן יובל. ב-1985 הקליט יובל את האלבום “דור”, אשר כלל שירים שכתב מנור והלחין יובל. האלבום הניב את השירים “ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר”, “דור” ו”ים תיכוני”. האלבום “באמצע החיים” שיצא באותה השנה הניב את השירים “אמצע החיים” ו”אחרת לא הייתי שר”. בשנות השמונים הרבה מנור לשתף פעולה גם עם הזמר בעז שרעבי. בין להיטיהם המשותפים היו “הלוואי”, “משאלה”, “כשאת נוגעת בי” ו”לשיר איתך”, שמנור כתב כמחווה לזמרת שהעריץ מאז ילדותו, שושנה דמארי, והוא בוצע כדואט בינה לבין שרעבי. החל משנות התשעים העלה מנור עם פרדי ברק את המופע “אין לי ארץ אחרת”. ברק, מנור ורעייתו עפרה פוקס העלו את המופע “שפה משותפת” והוציאו דיסק בשם זה הכולל אוסף משיריו בביצועים מחודשים.