אהובתי יעל הגשש החיוור קריוקי

 39.00 49.00

מק"ט: אין מידע קטגוריה:

אהובתי יעל הגשש החיוור קריוקי

מילים: יורם טהרלב
לחן: יוחנן זראי

האזן לדוגמית פלייבק / כתוביות


הגשש החיוור היה הרכב קומי שפעל בנוף הבידור הישראלי במשך כ-37 שנים. חברי הלהקה הם גברי בנאי (נולד ב-1939), שייקה לוי (נולד ב-1939) וישראל פוליאקוב (1941–2007), המכונים גם “הגששים”.
את הלהקה הקים האמרגן והמפיק אברהם דשא (פשנל) שהיה ההוגה, המייסד והמוביל שלה לאורך כל שנות פעילותה. פשנל, שנהג להמציא שמות מוזרים, הוא גם שהעניק להרכב את השם “הגשש החיוור”. לדברי דן אלמגור, שם הלהקה נלקח מן הספר “המוהיקני האחרון” מאת ג’יימס פנימור קופר.
ההרכב יצר דפוס תרבות שהשפיע על הלשון העברית ועל סגנון החיים שנגע כמעט לכל פרט בחברה הישראלית, ואף זכה בפרס ישראל עבור תרומה לחברה (ה’תש”ס).
במעמד מתן הפרס נאמר כי ההרכב:
“היא ביטוי מייצג של התרבות הישראלית המתהווה. במשך עשרות שנים אפיינו דמויות ומצבים, ביטאו אהבה וחמימות לגווניה הרבים של החברה בישראל, ויצרו שפה ייחודית שהפכה לחלק בלתי נפרד מהשפה העברית בת-זמננו.”
שלושת חברי הלהקה, גברי בנאי (“גברי”), שייקה לוי (“שייקה”) וישראל פוליאקוב (“פולי”), היו בוגרי להקת “התרנגולים”, אשר פעלה בשנות השישים בהדרכת נעמי פולני. אהובתי יעל הגשש החיוור קריוקי
ב-1963 החליט האמרגן אברהם דשא (פשנל) לקחת את השלושה תחת חסותו ולהקים להקה ייחודית לעומת מה שהיה מוכר עד אז. התכנון הראשוני היה לשלב בין השירים מערכונים קצרים כקטעי אתנחתא, אך כעבור זמן מה הסדר התחלף והמערכונים היו אלה שהיוו את העיקר.
תוכניתה הראשונה של הלהקה, “שמחת זקנתי” (1964), נכתבה ובוימה על ידי שייקה אופיר. בהמשך הדרך פעלו עם השלישייה יוצרים הנחשבים לטובים בתחום אמנויות הבמה בארץ, בהם: נסים אלוני, יוסי בנאי, ירון לונדון (“שיר הטלפון”), אפרים קישון (שלושה מערכונים) ומוטי קירשנבאום. גם מוזיקאים נחשבים כתבו בעבור “הגשש החיוור”, בהם: נעמי שמר, אריה לבנון, יצחק גרציאני, יאיר רוזנבלום ודני סנדרסון. משכנה של הלהקה היה בהתחלה במועדון “הסנטר הכפול” ביפו, אחר כך במקומות שונים, בהם קולנוע דקל בתל אביב, קולנוע רמה ברמת גן ובסוף דרכם בקולנוע מקסים בתל אביב.
שלישיית “הגשש החיוור” לקחה את פעילותה ברצינות שהתבטאה בחזרות ובמופעים עצמם. הם לא העלו מופע מבלי שהיו משוכנעים שמיצו את הכול כדי שיהיה בנוי היטב מבחינת הטקסטים והחומר המזומר. השלישייה העלתה עשרה מופעים, ביניהם “תוכנית ד'” (שהייתה תוכניתם השנייה), “קנטטה לשווארמה”, “קרקר נגד קרקר”, “בעבור חוקן דולרים” והצגתם האחרונה “כוסות רוח”.
מערכוניהם ושיריהם של השלישייה, קומיים ככל שהיו, היו גם סאטיריים מאוד. לדוגמה, המערכון “שחקן כדורסל”, שתיאר את שיגעון הכדורסל שאחז במדינה אחרי זכייתה של מכבי תל אביב בכדורסל בגביע אירופה ב-1977. אהובתי יעל הגשש החיוור קריוקי
בשיר “איפה כל החבר’ה”, שכתב עמוס קינן, מתוארת הירידה הגדולה מהארץ לפני מלחמת ששת הימים והנהירה לארץ במהלך ולאחר המלחמה.
אחד השירים הסאטיריים יותר של השלישייה הוא “אף אחד לא קם”, המלא אמרות שפר כמו: “מי שקיבל צו קריאה חודשי לתשעים יום מילואים, ונהיה עצוב כי זה לא הספיק לו – שיקום. מי שהלך לשוק עם מאתיים לירות וחזר עם עודף – שיקום. אף אחד לא קם…”.
ב-1975 יצא לאור “ספר הזהב” של הגשש החיוור, שהכיל את תמלילי חמש התוכניות הראשונות של הלהקה. הספר שימש סיכום דרכה של הלהקה עד אז, בהגיעה למצוות (13 שנים), וחברי הלהקה ביטאו אז כי הלהקה הגיעה, כנראה, לסוף דרכה. למרות זאת, פעילותה של הלהקה נמשכה, אף כי שכיחות העלאת תוכניות חדשות בשנים הבאות הייתה נמוכה יותר.
הלהקה השתתפה גם במספר סרטי קולנוע, כגון: “שלאגר” (יחד עם עפרה חזה), “הקרב על הוועד” ו”גבעת חלפון אינה עונה”, שהפך עם חלוף השנים לסרט פולחן של הקולנוע הישראלי. אהובתי יעל הגשש החיוור קריוקי
שירים שבוצעו על ידי הלהקה זכו להצלחה רבה בזכות המקצועיות שבאה לידי ביטוי בשילוב הקולי, העיבודים והתלבושות. זכור במיוחד ביצוע השיר “מים לדוד המלך” שחיבר עקיבא נוף לפסטיבל הזמר, בו השלושה היו לבושים בחצאיות “תנ”כיות” קצרות וכאשר הרימו את ידיהם במהלך הפזמון, בצבצו תחתיהן תחתוניהם. מספרים שכאשר ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, הייתה אמורה לחזות בהופעתם, ביצעו השלושה את השיר בלי החצאיות, שכן המארגנים סברו שזה לא יהיה מכובד להופיע כך. לאחר ההופעה הביעה גולדה את התפעלותה מהם ושאלה: “אבל למה לא הופעתם עם החצאיות?”. כביקורת לאלו שבקרו את ההופעה עם החצאיות, כתבה נעמי שמר את השיר “למה צחקה מיכל” על הלעג שהביעה מיכל כלפי דוד כשרקד לפני ארון הברית בהעלותו ירושלימה.
במהלך מלחמת יום הכיפורים ביצעו “הגששים”, יחד עם נעמי שמר, את שירה “לו יהי”, שהפך לאחד מסמלי המלחמה.
ב-1979 הקליטו אלבום שלם משיריה של שמר, בהם שירים שכתבה להם במיוחד כמו “יש לי חג”, “אורחים לקיץ”, “אחותי רוחמה” ו”תפוח בדבש”.
שירים ידועים נוספים שלהם, שביצעו בהופעות כמעבר קומי בין המערכונים, היו “עובדים עלינו עבודה עברית” ו”שיר הטלפון”.
“הגששים” הופיעו בכל קצוות תבל, בעיקר בפני ישראלים ויהודים. בארצות הברית “הגששים” הופיעו בקהילות היהודיות במערכונים ביידיש כגון “המכונית המגוייסת”.
אברהם גוֹפְלַט (בעברו שחקן תיאטרון, עיתונאי, סופר ואביו של יוסי פלג, שהיה מנהלה האדמיניסטרטיבי של הלהקה), לקח על עצמו את המשימה הקשה, תרגם את המערכונים ליידיש ולימד את הגששים לדבר בגששית יידישאית. אהובתי יעל הגשש החיוור קריוקי
בבחירות 1984 השלישייה הציגה מערכונים בתשדירי התעמולה של המערך, שהיוו עימות קומי לספי ריבלין בתשדירי הליכוד. תשדירים אלו אוזכרו במערכון “מִגרש השדים”, בו גילם פולי את עצמו. אהובתי יעל הגשש החיוור קריוקי
חברי הגשש החיוור השתתפו גם בפרסומות קומיות, ברוח מערכוניהם, לחברת המשקאות הקלים קריסטל (“החום בוטל, שותים קריסטל”) ולטוטו (“מעכשיו החשבון שלך מוגבל… מוגדל!”
כאשר גברי בנאי נשאל, מהו לדעתו סוד ההצלחה של הלהקה, ענה כי לדעתו היו אלה שני דברים: ההתמדה והעקרון שקיבלו ממי שהדריכה אותם ב”תרנגולים”, נעמי פולני, שתמיד אמרה: “צריך להסתכל על טובת העניין” וכך הם עשו, תמיד העדיפו את העבודה הקבוצתית והזניחו קטעי סולו, הן בשירים והן במערכונים.[3]
ב-2007 הלך לעולמו ישראל פוליאקוב. יום לאחר פטירתו הוצג ארונו בתיאטרון הקאמרי ונערך מופע לזכרו בו שרו שייקה וגברי את השיר “פנס בודד”, כאשר בין המיקרופונים של השניים ניצב מיקרופון ריק. בעקבות פטירתו של פוליאקוב הודיע אסי דיין בטור אישי בידיעות אחרונות על דחיית הוצאתו של סרט ההמשך שתוכנן ל”גבעת חלפון אינה עונה” ל”אחרית הימים”, כדבריו.
ב-2013, הוצגו בפסטיגל שירים ומערכונים של השלישייה כמחווה.
ב-2014, לרגל 50 שנה להקמת הגשש החיוור, ערך ערוץ yes קולנוע ישראלי את “העולם מצחיק אז צוחקים” – פרויקט שידורים חגיגי שכלל את כל סרטי הגשש החיוור, שידור יומי של מיטב המערכונים והשירים וחומרים ארכיונים נוספים ונדירים שחלקם לא שודר.
בתחילת 2018, הופיעו גברי בנאי ושייקה לוי בערב של עמותת “מרכז טל” למען צעירים חולי סרטן, כאשר פולי “מצטרף” אליהם בהולוגרמה.
מערכוני הלהקה הפכו נכס צאן ברזל של התרבות והלשון הישראלית. השפה המיוחדת של הלהקה, ה’גששית’, הפכה חלק מהשפה העברית המדוברת, או מה שמכונה הסלנג הישראלי. אהובתי יעל הגשש החיוור קריוקי
בין השאר העלו מערכוני הלהקה תרומות בדמות מונחים כמו: “ישראבלוף”, “הצ’ופצ’יק של הקומקום”, “זרבוביתי זרבוביתך…” ו”בוטיק ספרים”. מטבעות לשון כמו: “דבר אוטוסטרדה”, “שאל בני ונען!”, “היה מנוע?!”, “דייג אוהב דגים?”, “מה שבע? מה כמה?”, “למה? – מה?!”, “חם בטבריה!”, “טרם הספיקותי”, “תכין לי איזה טורקי קטן”, “אתה הבנת את זה ברוך?!”, “מה תאמר על הבושה?!”, “תהיה גבר, תשפיל את עצמך!”, “הלו, זה רדיו?” ו”מי צריך לומר שלום, זה שעולה או זה שיורד?”‘ או שמות ייחודיים, כמו: “הסופר א.ב.ג.ד.ה.ו. מנחם”, “מיקי בר קיקי”, “מנדל’ה מוכר ספרים בהנחה”, “נחצ’ה”, “נשרק’ה”, “נצחיה”, “רפי לירי” “גברת זליבנסקי” ו”גברת מועלם”, “אברהם אדיבי” ואחרים. אהובתי יעל הגשש החיוור קריוקי
בשנת 1976 – במלאת 13 שנה לגששים, שודר בטלוויזיה חידון בקיאות על שירי ומערכוני הלהקה, שהיה ערוך בנוסח חידון התנ”ך, זאת כמחווה לתרומתה התרבותית של הלהקה להווי והשפה הישראלים. את החידון כתב, ערך והפיק יוסי פלג, שהיה מנהלה האדמיניסטרטיבי של הלהקה 15 שנים (ושותפו של פשנל בתיאטרון העממי).
בשנת 1992 – נערך מצעד מערכוני הגששים, ביוזמת “ידיעות אחרונות” ורשת ג’. 27,000 ישראלים השתתפו במבצע “הגשש החיוור – כל המערכונים” ודירגו את המערכונים האהובים עליהם: למקום הראשון הגיע המערכון “קרקר נגד קרקר”, למקום השני הגיע המערכון “הכה את המומחה” ולשלישי – “המכונית המגוייסת”.[7]
בשנת 2000 – הוענק לחברי שלישיית הגשש החיוור פרס ישראל עבור תרומה לחברה. אחד מחברי השלישייה, ישראל פוליאקוב, אמר בגילוי-לב, בתוכנית טלוויזיה לזכרו של אמרגנם פשנל, לאחר שזה לא זכה בפרס ישראל, כי בעצם גזלו מפשנל את מה שהיה ראוי לו יותר מכולם. “בלי פאשה לא היה הגשש,” הודה השחקן בכנות, “הוא המציא אותו, הוא יצר אותו, הוא היה הלב שלו.”
בשנת 2005 – יצא לאור הספר “אז מה היה לנו שם?” בעריכת גברי בנאי, המכיל 200 ציטוטים קלאסיים ממערכונים, שירים וסרטים של השלישייה.
קרדיט: ויקיפדיה
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים.
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. אהובתי יעל הגשש החיוור קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית.
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”).
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים.
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה “גבוהה” יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה. אהובתי יעל הגשש החיוור קריוקי
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים.
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג’יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום “מנועים קדימה” ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג’ וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום “דודו טסה והכוויתים” בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית.
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג’וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו”ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית. אהובתי יעל הגשש החיוור קריוקי
החל מאמצע העשור ניכרה בתווך שבין הרוק לפופ תופעה של יצירה מוזיקלית רכה ושקטה יחסית הכוללת לרוב טקסטים אישיים ורגשניים. תופעה זו נוצרה בקרב חבורה של זמרים צעירים כדוגמת יוני בלוך, אפרת גוש, דניאל סלומון, אריק ברמן ואחרים שנחלו הצלחה רבה בקרב הקהל הרחב.
בניגוד לעשור הקודם חלה בתקופה זו ירידה משמעותית בכמות הלהקות הפעילות, כשלצד להקות ותיקות כדוגמת מוניקה סקס, כנסיית השכל והיהודים שהמשיכו את פעילותן, קמו מספר מועט של להקות חדשות שנטה לכיוונים מוזיקליים רכים וקליטים יותר. דוגמאות אופייניות הן הלהקות סינרגיה, שהחלה את פעילותה בשנת 2002, בית הבובות, החל משנת 2005 והפיל הכחול החל מ2007 שיצרו רוק מלודי ונוח לעיכול שאכן התקבל בהצלחה בציבור הרחב. הלהקות שייגעצ, שפעלה החל משנת 2001 ומרסדס בנד שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004 התאפיינו בפאנק רוק. לעומת להקות אלו פעלו שתי להקות אחרות שיצרו רוק קשוח ואף טקסטים מחאתיים חריפים, מה שהקנה להם קהל אוהדים מצומצם למדי אך הערכה רבה על יצירתם המוזיקלית- להקת הג’ירפות, שפעלה בהרכבים שונים החל משנות התשעים אך התבלטה החל מתחילת שנות האלפיים עם האלבומים משוחח עם כיסא וגג, ולהקת הבילויים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2003. בנוסף התאחדו בתקופה זו מספר להקות שהתפרקו מספר שנים קודם לכן, בהן משינה, איפה הילד? ומופע הארנבות של ד”ר קספר, שחזרו להופיע וכן להוציא אלבומים חדשים. בלעדייך גידי גוב פלייבק קריוקי אהובתי יעל הגשש החיוור קריוקי
תופעה נוספת של סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא פריחה של שימוש בטקסטים יהודיים, מהתנ”ך, הפיוטים ועוד בקרב מוזיקאים ישראליים בכלל ויוצרי רוק בפרט. תחילתה של תופעה זו הייתה בעלייתה של מוזיקה יהודית מקורית ופריצתם של יוצרי רוק דתיים חדשים, תחילה בתוך הציבור הדתי לאומי ומאוחר יותר גם בקרב הקהל הרחב. בין הזמרים הבולטים נמנים עדי רן, שהחל את פעילותו עוד בשנות התשעים; אודי דוידי, שאלבומו הראשון יצא ב2004 וזכה לפופולריות רבה בקהל הדתי הצעיר; וארז לב ארי עם האלבום שמחת הפרטים הקטנים שהכיל מאפיינם של מוזיקה אתנית ומוזיקת נשמה. תופעה זו השתלבה בחזרתם בתשובה של אמני רוק ישראליים בולטים שהוציאו אלבומי פיוטים וכן אלבומים מקוריים ברוח זו, ביניהם שמע קולי של מאיר בנאי; שיר חדש ורסיסי לילה של אהוד בנאי; לילה כיום יאיר של אביתר בנאי; ואבן גבירול, אדומי השפתות ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף.

עגלת קניות