תני לי סיבה בנזין פלייבק קריוקי

49.0069.00

נקה
קטגוריה:

תיאור

תני לי סיבה בנזין פלייבק קריוקי

האזן לדוגמית פלייבק

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

 


חברי “בנזין”, יהודה פוליקר, בנג’ו קמחי, קיטש אמסלם ואלי חדד, ניגנו במסגרות שונות מאז סוף שנות ה-60, בעיקר באזור חיפה והקריות. ב-1975 הקים פוליקר את להקת “ברקת”, תחילה כצמד עם מיכה שובל, ואחר כך כשלישייה עם הצטרפותו של קמחי. הלהקה ניגנה בעיקר גרסאות כיסוי ללהיטים מהתקופה, והרבתה להופיע באירועים וחתונות, אך בין 1975 ל-1976 הקליטה גם שני תקליטונים מקוריים. ב-1980 הוזמן פוליקר להצטרף כנגן ללהקתו של צביקה פיק. הופעותיו לצד פיק יצרו התעניינות, וקלטות של הלהקה הגיעו לידיו של הכותב והמפיק יעקב גלעד, שכה התרשם ממה ששמע, עד שלדבריו התקשה להאמין שזהו חומר של להקה ישראלית.
בעקבות זאת הפך גלעד למלווה אמנותי ללהקה, וכתב עבורה שירים. פוליקר, קמחי, אמסלם וחדד עברו לתל אביב, ושינו את שם הלהקה ל”בנזין”. חברת סי.בי.אס החתימה את הלהקה, וב-1982 הגיע לתחנות הרדיו תקליט השדרים הראשון שהקליטה בהתגלמותה החדשה, “חופשי זה לגמרי לבד”. אלבומה הראשון של “בנזין”, “עשרים וארבע שעות”, יצא באותה שנה וכלל כמה משיריה המצליחים ביותר, כ”יום שישי”, “חופשי זה לגמרי לבד”, “גשם”, ו”תני לי סיבה”. את רוב שירי האלבום כתב גלעד והלחין פוליקר, שגם היה הסולן ברובם. יוצאי דופן היו השירים “גשם”, שהלחין ושר אמסלם, ו”תני לי סיבה”, שבו היה חדד הסולן. את השירים עיבדו חברי הלהקה במשותף עם גלעד, הטכנאי יעקב מורנו והזמרת יהודית רביץ. האלבום היה להצלחה מסחרית גדולה ומכר למעלה מ-50,000 עותקים. השיר “יום שישי” נבחר כ”שיר השנה” במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג’, ובנזין זכתה בתואר “להקת השנה”.
בשנת 1983 הקליטו חברי הלהקה את השיר “בית משותף”, במסגרת השירותרום.
לצד תיסלם הייתה בנזין לכוח דומיננטי ברוק הישראלי של ראשית שנות ה-80. האופן שבו נוהלו שתי הלהקות על ידי סי.בי.אס משקף את השאיפה שהייתה לחברה זו אז ליצור מותגי רוק מובחנים בעלי תדמית ציבורית מחושבת ומוקפדת. גישה זו, שהוביל סמנכ”ל החברה דאז רוני בראון, התבטאה בשליטת החברה על אספקטים רבים של ניהול ושיווק הלהקה, החל בלבוש וכלה בעיצוב הלוגו, ועקבותיה ניכרים בעבודות של אמני רוק נוספים שעמם עבדה באותן שנים, כמו תיסלם, מני בגר והקליק.
מיד עם הצלחת האלבום הראשון, החלו להתגלות קרעים בלהקה. עבור פוליקר הייתה זו התגשמות חלום, אך פני הדברים לא היו פשוטים כל כך עבור אמסלם, קמחי וחדד, שהיו בעלי משפחות ונקרעו בין מחויבויותיהם אלה לבין רצונם להצליח כמוזיקאים. לא הייתה זו הסיבה היחידה למתח בין החברים. קיטש אמסלם הלחין עבור אלבומה השני של הלהקה, “משמרת לילה”, שלושה שירים, שבהם נועד להיות הסולן. לאחר שכבר הקליטו חברי הלהקה את אחד השירים, “פגע וברח”, הוחלט שפוליקר ישיר את השיר ולא אמסלם, על מנת ליצור אחידות באלבום. מכיוון שאמסלם התנגד לכך, החליטו להוציא מהאלבום את שני השירים הנוספים שהלחין, ולהקליט את השיר “פגע וברח” מחדש, בלחן של פוליקר. אמסלם חש כי אינו מקבל מספיק ביטוי בלהקה, והחליט לעזוב. כעבור שנים השתמש בלחן המקורי של השיר “פגע וברח” בשיר שכתב לסרט הקולנוע “צומת וולקן”
בספטמבר 1984, טרם יציאת התקליט השני, נכתב בעיתונים על חזרתם של חברי הלהקה לקריות בעקבות בעיות כלכליות. אף שהיה מורכב ונחשב למעניין מקודמו, ומכר לבסוף כ-10,000 עותקים, “משמרת לילה” נחשב בשעתו לכישלון יחסי. מסע הופעות שנפתח באוקטובר 1984 עם “בנזין” בהרכב של שלישייה התברר כמאכזב מבחינת מכירות, והדבר העמיק את המתחים בין חברי הלהקה. אף על פי כן כלל האלבום מספר שירים מצליחים, כ”משמרת לילה”, “קחי אותי הביתה”, “פנים אל מול פנים” ו”בית משותף”. באותה שנה זכתה בנזין פעם נוספת בתואר “להקת השנה”.
בשנת 1985, יצא התקליטון האחרון של הלהקה, “התחלה חדשה / סרט במקום”. השיר “התחלה חדשה”, שנכתב לכבוד מעבר תחנת הרדיו רשת ג’ מ-AM ל-FM, היה לאחד מלהיטיה הגדולים ביותר של הלהקה. התקליטון סימן את סוף דרכה של הלהקה, אף על פי שבאופן רשמי לא הכריזו חבריה על פירוק. עבור פוליקר סימן פירוק הלהקה את ראשיתה של קריירת סולו פורייה ומצליחה מאוד. שלושת חברי הלהקה הנוספים לא הרבו לעסוק בתחום, אך בסוף שנות התשעים חברו יחד להקמת הלהקה “עקבה”. בשנת 1993 יצא אלבום אוסף של הלהקה, שבו נכלל השיר “התחלה חדשה” לראשונה על גבי אלבום.
בשנת 2010 התאחד ההרכב האחרון של הלהקה (פוליקר, קמחי וחדד) בהופעתו של פוליקר בתיאטרון קיסריה.
פוליקר נולד בקריית חיים כליאונידס פּוליקארי לשרה וג’קו, הורים ניצולי שואה יוצאי העיר סלוניקי שביוון. בגיל 13 נשלח לפנימיה צבאית, אך לאחר שמצא אצל חבר גיטרה החל לנגן בה ופרש מהפנימיה. מאז עבד בבקרים במספרה ובערב ניגן.
בנעוריו היה חבר במספר להקות, ואף על פי שסבל מגמגום קל, הדבר לא ניכר כלל בשירתו. הלהקות בהן היה חבר הן “FBI”, “הנמרים” ו”ברקת”. “ברקת” הוקמה ב-1975, וכללה גם את מיכה שובל ובנג’ו קמחי. הלהקה ניגנה להיטי רוק ושירים יווניים. הרכב הלהקה השתנה מספר פעמים, ולבסוף התגבש עם פוליקר, קמחי, קיטש אמסלם ואלי חדד.
ב-1981 נוצר קשר בין הלהקה ליוצר והמפיק יעקב גלעד, והלהקה שינתה את שמה ל”בנזין”. עם שינוי שם הלהקה שינה פוליקר את שמו ליהודה, ומאז נושא שם זה. שני האלבומים שהוציאה הלהקה, “עשרים וארבע שעות” ו”משמרת לילה”, זכו להצלחה גדולה, וכללו להיטים כ”יום שישי”, “חופשי זה לגמרי לבד” (“24 שעות”), “גשם”, “פנים אל מול פנים”, “משמרת לילה” ועוד. פוליקר היה מנהיג הלהקה, הלחין כמעט את כל שיריה ואף שימש כסולן ברובם.
במקביל לפעילות עם “בנזין”, השתתף פוליקר במספר הפקות נוספות, כנגינה באלבומיהם של יהודית רביץ ושל אושיק לוי. לאלבומו של לוי “לילות שרב” מ-1984 הלחין פוליקר את “אין מקום להפתעות” למילותיו של זאב טנא. בתחילת שנת 1985 התפרקה להקת “בנזין”, ופוליקר פנה לקריירת סולו.
במהלך 1985 הוציא פוליקר את אלבומו הראשון, “עיניים שלי”. כל שירי האלבום היו שירים נודעים ביוונית שתורגמו לעברית בצורה מילולית על ידי טילדה איסאיאס ומרתה עזרא. אלה הותאמו למלל שירי על ידי יעקב גלעד. בנוסף, צורף קטע אינסטרומנטלי אחד בשם “שקיעה ים תיכונית” שהלחין פוליקר. סגנונו המוזיקלי של האלבום היה שונה למדי ממוזיקת הרוק של “בנזין”, ואף על פי שכלל השפעות של רוק בחלקו, הכיל בעיקר מוזיקה יוונית עממית. בהכנת האלבום נעזר פוליקר רבות במוזיקאית ורדה קלג. האלבום זכה להצלחה גדולה, נמכר ביותר מ-70,000 עותקים, ותרם לחשיפתה של המוזיקה היוונית לציבור הישראלי הרחב. בין שירי האלבום בלטו השירים “עיניים שלי”, “בוקר יום ראשון”, “אלקו”, “כפיים” ו”הקנאה”. שיר הנושא של האלבום מזוהה עם פוליקר.
פוליקר בהופעה בפסטיבל השלום בנווה שלום, 1987
בעקבות הצלחת האלבום יצא פוליקר לסיבוב הופעות, שתועד על גבי האלבום “חולם בהקיץ”, שיצא ב-1986. האלבום הוקלט כולו בהופעה חיה בקולנוע תל אביב, והכיל ברובו שירים מתורגמים מיוונית שלא נכללו באלבום “עיניים שלי”. בהופעה זו התארחה הזמרת יהודית תמיר, ששרה לבדה את השיר “אילו הייתי איתך”, שזכה להצלחה.
בשנת 1987 חבר פוליקר לגידי גוב, והלחין את רוב שירי אלבומו “דרך ארץ”. פוליקר הלחין את “כמעט סתיו” ו”פרח” שכתבה צרויה להב, “יורם” ו”שיר אחד שמח” שכתב עלי מוהר, ו”גבר בעיר”, “לוליטה” ו”שלל שרב” שכתב מאיר אריאל. “שלל שרב” היה ללהיט גדול ולאחד משיריו המוכרים ביותר של גוב. באותה תקופה השתתף פוליקר בנגינה באלבומיו של אריק איינשטיין “אוהב להיות בבית” ו”על גבול האור”.
ב-1988 הוציא פוליקר את אלבומו השלישי, “אפר ואבק”, שעסק ברובו בבני הדור השני לשואה, אשר גדלו בישראל בצל הטראומה שחוו הוריהם. האלבום החל בתוכנית “אחרי המלחמה” בגלי צה”ל, שהופקה עבור יום השואה ב-1986. פוליקר הלחין עבור התוכנית את “כמו פרחים ברוח” ו”התחנה הקטנה טרבלינקה”, שתרגמה הלינה בירנבאום, אמו של יעקב גלעד, ממילותיו של המשורר היהודי-פולני ולדיסלב שלנגל שנספה במרד גטו ורשה. את שיר הנושא של האלבום כתב גלעד על מסעה של אמו חזרה לפולין. פרט ל”פרחים ברוח” ול”התחנה הקטנה טרבלינקה” כתב גלעד את כל שירי האלבום, בהם “חלון לים התיכון” המסופר כמכתב של ניצול שואה לקרוביו שנשארו או נספו באירופה, “כשתגדל” ו”שיר אחרי הגשם”. חרף נושאו הכאוב, זכה האלבום להצלחה גדולה כאשר מכר יותר מ-70,000 עותקים, ונחשב עד היום על ידי רבים לאחד האלבומים המוערכים ביותר שנוצרו בישראל‏[1].
לאחר הוצאת “אפר ואבק” השתתפו פוליקר, גלעד והוריהם בסרטה התעודי של אורנה בן דור-ניב “בגלל המלחמה ההיא”, שכמו האלבום עסק בשואה מנקודת מבטם של בני הדור השני לשואה. בסרט נכללו שירי האלבום שעסקו בנושא (היות שלא כל שירי האלבום עסקו בשואה, אלא חלק ניכר מהם).
במאי 1988 יצא פוליקר לסיבוב הופעות מצליח, ובפברואר 1989 חבר בשנית לגידי גוב, לסיבוב הופעות משותף, שלא תועד על גבי אלבום או וידאו. ב-1988 הלחין פוליקר לריטה את שירה “הנסיכה והרוח”, למילותיו של עלי מוהר, וב-1989 את “דברים שרציתי לומר” לדני בסן, למילותיו של יעקב רוטבליט ואת “כמו שאני כמו שאתה” ו”בת יענה” לנורית גלרון, שכתבה את שניהם.
במאי 1990 יצא אלבומה הראשון של יהודית תמיר, אותו הפיק פוליקר מוזיקלית, והלחין את רוב שיריו. שלושת השירים הבולטים ביותר באלבום היו “רומיאו” שכתבה צרויה להב, “אסיה בוכה” שכתב אהוד מנור ו”שיר ערש” שכתבה חוה אלברשטיין. פוליקר ניגן בגיטרות ובקלידים והשתתף בקולות
בסוף 1990 הוציא את אלבומו הרביעי, “פחות אבל כואב”. האלבום זכה להצלחה מסחרית גדולה ומכירות של יותר מ-140,000 עותקים; והפך לאלבומו המצליח ביותר של פוליקר. האלבום כלל תשעה שירים, מתוכם שניים אינסטרומנטליים (“טראנס אוריינט” ו”סיפור זמנים עברו”) ושלושה מחודשים – “דברים שרציתי לומר”, “יורם” ו”פרח”; שירים שבעקבות גרסתו של פוליקר הפכו למזוהים עמו יותר מעם ביצועיהם המקוריים. בניגוד לאלבומיו הקודמים, לא שיתף פוליקר פעולה באלבום זה עם יעקב גלעד. בין הכותבים המקוריים היו יהונתן גפן שכתב את שיר הנושא, יהודה עמיחי ואסתר שמיר. פוליקר אף כתב לראשונה שיר בעצמו: “הצל ואני”. שיר הנושא, שכתב יהונתן גפן והלחין פוליקר, בוצע במקור בשנת 1980 במילים בהקשר נשי ובלחן של נורית הירש על ידי עדנה לב. ביצועה הופיע באלבומה השלישי הכושל “עדנה לב” (1980).
בעקבות הצלחת “פחות אבל כואב” יצא פוליקר לסיבוב הופעות והחל לעבוד על אלבום חדש, אך אלו נקטעו עם מותו של בן אחיו של פוליקר, קובי, שנהרג, לאחר שחברו לפלוגה השליך לעברו קסדה במהלך ויכוח ביניהם. פוליקר גנז את האלבום עליו עבד, שלא יצאו ממנו שירים מלאים, והחל לעבוד במקום על אלבום אינסטרומנטלי. האלבום “לעיניך הכחולות” יצא ב-1992, והיווה מעין רקוויאם לבן אחיו. מהאלבום הצליח הסינגל “סולם יעקב”, שבו השתתפה מקהלת הילדים הדתית “פרחי בית שאן”. הנעימה “שושנים של פחם” מהאלבום שימשה כפתיח של פינת ההלכה בערוץ 7. האלבום כלל גם שני פזמונים מושרים, “נד נד” שכתב יהונתן גפן ו”זינגואלה” שעיבד יעקב גלעד על פי שיר יווני. פוליקר ניגן באקורדיון, קלידים, בוזוקי, גיטרות, בס, סאז, בגלמה ופסנתר ואיתו נגנים רבים, וב”זינגואלה” ניגן הרכב ההופעות: פוליקר ורומנו בבוזוקי וגיטרות, ישי באקורדיון, טל הרצברג בבס, ברמן בכלי הקשה, צדקיהו בתופים ותמיר בקולות. באותה תקופה יצא אלבומה של ירדנה ארזי “אנשים זרים”, ובו לחניו של פוליקר לשירים “שיר אישה בחורף” (“אהבתנו היא תשבץ”) ו”מתוך הנשכחות”. באותה שנה יצא לרדיו קטע טכני והזוי בשם “מי הרג את יהודה פוליקר”, שכלל סימפול לשיר “סולם יעקב”. הקטע עורר סערה בקרב פוליקר ומעריציו בגלל השם הקיצוני וכמעט צונזר. את הקטע יצר בשם בדוי אוהד פישוף מלהקת “נושאי המגבעת”. קטע זה כבר לא מושמע ברדיו, ולא ידוע אם הוא תועד על גבי פורמט כלשהו.
ב-1993 חבר פוליקר לריקי גל, והלחין את רוב שירי אלבומה “חפש בי”, בהם “היי שקטה” שכתבה רחל שפירא והשיר “תפילות הילדים” שכתבו צרויה להב ושבא סלהוב על חייה של ריקי גל במסיון הפיני ירושלים .
בסוף 1995 הוציא פוליקר את אלבומו השישי, “הילד שבך”, שנוצר גם הוא בעקבות טרגדיה שעבר פוליקר, הפעם מות אחיינו. מותו הוזכר בשיר “קין” שהופיע באלבום. האלבום היה אלבום כפול, ולראשונה היה פוליקר מעורב במידה רבה בכתיבת השירים, יחד עם יעקב גלעד. בין היתר השתתף בכתיבת השירים “אני רוצה גם”, “לא יודע”, “מה יהיה יהיה” ו”והילדים באים”. שיר נוסף מפורסם מהאלבום היה “נמס בגשם”, בו השתתף גלעד בדקלום. האלבום כלל גם מספר קטעים אינסטרומנטליים, כ”מעל הגשר”, “המנטליות של תוף הפח” ו”נני”.
האלבום “הילד שבך” זכה להצלחה גדולה, וכך גם סיבוב ההופעות שבעקבותיו, שתועד על גבי אלבום ההופעה הכפול “הופעה חיה בקיסריה”. האלבום הוקלט בשתי הופעות שונות של פוליקר, ביוני וביולי 1996, ויצא לאור ב-1997. ביצועי ההופעה ל”פנים אל מול פנים” ו”דברים שרציתי לומר” יצאו כסינגלים לתחנות הרדיו, וזכו להצלחה במצעדי הפזמונים. האלבום כלל גם הקלטת אולפן לנעימה “לעיניך הכחולות”, אותה הקליט פוליקר עם יזהר אשדות. באותה שנה יצא אלבומו של אריק איינשטיין “לאן פרחו הפרפרים”, שעבורו הלחין פוליקר את השירים “האור בקצה” ו”אח מילת מפתח”.
ב-1998 הוציא פוליקר אלבום אינסטרומנטלי נוסף, “מאוחר אולי מוקדם”, בו הלחין את כל השירים וניגן בגיטרות. הנגן היחיד הנוסף באלבום היה יועד נבו בקלידים.