תנו לנו יד ונלך פלייבק קריוקי

39.00

נקה
קטגוריה:

תיאור

תנו לנו יד ונלך פלייבק קריוקי

האזן לדוגמית פלייבק

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

 


ארץ ישראל היא חבל ארץ הנמצא בדרום-מערב יבשת אסיה, בחלק של המזרח התיכון המכונה לבנט. על חלקה של ארץ ישראל שולטת כיום מדינת ישראל.
בארץ ישראל התחולל חלק ניכר מן ההיסטוריה היהודית, ולכן רוב היהודים רואים בה מרכז לאומי יהודי. כמו כן, מוסלמים ונוצרים רבים רואים בארץ ישראל מרכז דתי בעל חשיבות היסטורית רבה. עמים שונים שכנו במהלך ההיסטוריה בארץ ישראל, וכיום חיים בה בעיקר יהודים וערבים.
השם המקובל בלשונות אחרות לאזור הגאוגרפי המכונה בעברית “ארץ ישראל” הוא פלשתינה (על גרסאותיו בשפות השונות). אף בעברית, השם הרשמי שנתנה בריטניה לשטח המנדט הבריטי, שכלל בעיקר שטחים מארץ ישראל, היה “פַּלֶשְׂתִינָה (א”י)”, וכיום בפי הפלסטינים הוא מכונה “פלסטין”. בפי נוצרים מקובל לכנות את הארץ גם בשם “הארץ המובטחת” ו”הארץ הקדושה” ואצל היהודים מקובל לכנותה בשם “ארץ הקודש”. כינויים אלה קיימים כמעט בכל השפות שבהן מדברים נוצרים או יהודים בהתייחס לארץ ישראל. תנו לנו יד ונלך פלייבק קריוקי
פירוש אפשרי למקור השם “כנען” הוא גוון אדום מסוג “ארגמן”, שכן באותה תקופה נודעו תושבי המקום בהפקה ומסחר של צבע זה אותו ייצרו מחלזון ממין ארגמון קהה קוצים שנמצא בחופי הארץ, ולפיכך ייתכן ונגזר גם שמם של העמים שישבו בה באותה עת בשם “הכנענים”.השם כנען מופיע אצל המצרים כשם חבל הארץ שנשלט על ידם בתקופת הברונזה המאוחרת. על פי המקרא בפרשת נח, שמם של הכנענים נגזר משמו של אביהם ‘כנען’ בנו של חם בן נח, ניצול המבול. ע”פ המחקר, בטרם כבשו הכנענים את הארץ שימשו בה או בחלקים ממנה, שמות אחרים בהתאם לישויות ששלטו עליה בכל תקופה.
לאחר כיבוש ארץ כנען בידי בני ישראל בהנהגת יהושע בן נון, נקרא החלק מן הארץ שבשליטת בני ישראל “ארץ בני ישראל”.בספר שמואל נקראת הארץ לראשונה “ארץ ישראל”. השם “ישראל” עצמו הוא קדום מאוד ומופיע, מלבד במקרא, גם באַסְטֵלה מצרית שמתארת את ניצחונותיו של פרעה מרנפתח (“מצבת ישראל”) משנת 1230 לפנה”ס (על פי התארוך המקובל). באסטלה זו מופיעים שמות של אזורים ויישובים קדומים בארץ ישראל, אולם השם “ישראל” עצמו מופיע בה כשמו של עם ולא כשם של ארץ או של אזור גאוגרפי.
לאחר שנחלקה ממלכת ישראל של דוד ושלמה לשתי מלכויות נפרדות, ציין השם “ישראל” רק את תחומי מלכות אפרים (הצפונית), ואילו תחומה של מלכות בית דוד (הדרומית) נקרא “יהודה”. תנו לנו יד ונלך פלייבק קריוקי
במשך הזמן, כמו למשל בתקופת גלות בבל, חזר לשמש השם “ארץ ישראל” (או “הר/אדמת ישראל” וכיוצא בזה) כשם כללי לכל הארץ,בזמן ששטחה ההיסטורי של ממלכת יהודה (למשל בתקופת שיבת ציון) עדיין כונה “יהודה”.בתקופה הפרסית התקיימה בארץ ישראל אוטונומיה יהודית בשם “יהוד מדינתא”, שהייתה יחידה מנהלית עצמאית, אשר הנפיקה מטבעות קטנים עם האותיות “יהֻד”. בתקופה ההלניסטית לא הייתה הארץ יחידה מוגדרת מבחינה מדינית-מנהלית או בתודעה של תושביה הלא-יהודים, אלא חלק בלתי נפרד בתוך גופים כוללים יותר. בספר מקבים מתקופת החשמונאים נעשה שימוש רב בשם “ארץ יהודה”, המתייחס לטריטוריה בה התקיים ריכוזו הגדול של היישוב היהודי בארץ ישראל, וזאת בנפרד מ”ארץ הגליל” למשל. אולם עם כינונה של מדינת “יהודה” החשמונאית והתפשטותה על פני ארץ ישראל כולה, הפך השם יהודה לשמה הרשמי של הארץ.גם בתקופה הרומית נקראה הארץ, כמו גם ממלכת הורדוס והפרובינקיה שהוקמה אחריה, בשם “יהודה” (בלטינית: Iudae). לפעמים נעשתה הבחנה בין “יהודה” בדרום הארץ, לבין “הגליל” בצפון הארץ, כך שתושבי הדרום כונו “יהודים” ותושבי הצפון “גליליים”.[16] אולם השם “יהודה” כשמה של הארץ כולה נותר כך עד לתחילת המאה ה-2 לספירה. תנו לנו יד ונלך פלייבק קריוקי
השם פלשׂתינה (Palaestina), שנעשה מקובל מאוד בשפות זרות, מופיע לראשונה אצל ההיסטוריון היווני הרודוטוס, שחי במאה ה-5 לפנה”ס. שם זה הוא גלגול של השם העתיק “פלשת” (או “ארץ פלשתים”), שמופיע במקרא ובמקורות מצריים, ושהתייחס בדרך-כלל רק לאזור החוף הדרומי. הרודוטוס כינה את ארץ ישראל בשם “סוריה הפלשׂתינאית”, וראה אותה כחלק מאזור גדול יותר שאותו כינה “סוריה”, וכלל את הלבאנט ואת מסופוטמיה. השם סוריה עצמו הוא ככל הנראה גלגול יווני של השם אשור. השם שבו השתמש הרודוטוס נזכר גם אצל אריסטו ומופיע בספרות ההלניסטית בהתייחס לחופה הדרומי של הארץ. המשוררים הרומיים טיבולוס ואובידיוס היו הראשונים שהשתמשו בו בספרות הלטינית. במאה ה-1 לספירה, הסופרים היהודים פילון ויוסף בן מתתיהו כבר השתמשו בחיבוריהם ביוונית בשם “פלשתינה” או “סוריה-פלשתינה” כדי לציין את ארץ ישראל כולה, לצורך הבחנה נוחה בין “יהודה”, שמה הרשמי של הארץ בתקופתם, לבין חבל יהודה גופא.אולם השם “פלשתינה” הפך רשמי באימפריה הרומית רק במאה ה-2 לספירה, כשהפרובינקיה של יהודה בוטלה בידי הקיסר אדריאנוס, בעקבות מרד בר כוכבא, ותחתיה הוקמה הפרובינקיה של “סוריה הפלשׂתינאית” או בקיצור “פלשתינה”.בספרי המשנה והתלמוד (התקופה הרומית-ביזנטית) לעומת זאת, הרבו להשתמש בשם “ארץ ישראל”. מוצאים את השימוש בשם זה נפוץ ביותר בכל ספרות ההלכה ואגדות חז”ל, המדרשים, הפרשנויות, התפילות והפיוטים.
בתקופה הביזנטית חולקה הארץ לשלושה מחוזות: פלשתינה פרימה, סקונדה וטרטיה (הראשונה, השנייה והשלישית). בעקבות החלוקה המנהלית הזו, נקרא אחד המחוזות של הארץ לאחר הכיבוש הערבי “ג’ונד פלסטין”. בשלהי התקופה העות’מאנית, החלו משכילים מתמערבים מבין ערביי ארץ ישראל (במיוחד נוצרים–אורתודוקסים) להשתמש בשם “פלסטין” (ב-1911 אף נוסד עיתון בשם זה). בתהליך גיבוש הזהות הפלסטינית שלהם, אימצו בסופו של דבר ערביי ארץ ישראל את השם “פלסטין” כשם הארץ. תנו לנו יד ונלך פלייבק קריוקי
שלטון המנדט הבריטי, שהוקם בארץ בשנות ה-20 של המאה ה-20, הכיר בעברית כאחת השפות הרשמיות, אולם עמד על כך ששם המנדט יהיה “פלשתינה”. היישוב העברי בארץ התנגד לכך בתוקף, ודרש ששם המנדט בעברית יהיה “ארץ ישראל”. הפשרה שהושגה בסופו של דבר הייתה, ששם המנדט ייכתב בעברית “פלשתינה (א”י)”. ותושבי הארץ היהודים והערבים נקראו על ידם פלשתינאים.
בהקשר הדתי, בשל היותה קדושה לשלוש הדתות המונותאיסטיות – היהדות, הנצרות והאסלאם. נקראת ארץ ישראל פעמים רבות גם בשם ייחודי. “הארץ הקדושה” – בלטינית: Terra Sancta, בערבית: الديار المقدّسة (“א-דיאר אל-מוקדסה”), באנגלית: The Holy Land או “הארץ המובטחת” – The Promised Land, ואצל היהודים מקובל לכנותה בשם “ארץ הקודש”, או לרוב בשם “הארץ” כאשר כל מקום אחר מכונה בהתאם – חוצה לארץ.
ארץ ישראל מיושבת ברציפות מן התקופה הפרה-היסטורית. בשל מיקומה הגאוגרפי סמוך ליבשת אפריקה, אשר בה התרחשה האבולוציה של האדם, שימשה ארץ-ישראל כפרוזדור טבעי לנדידת בני-אדם קדמונים לאסיה ואירופה. כמה מן האתרים הארכאולוגים העתיקים בעולם מחוץ לאפריקה, בגיל של עד מיליון וחצי שנים לפני זמננו, התגלו בארץ-ישראל. תושבי אתרים אלו היו ציידים-לקטים שהשתייכו ככל הנראה למין הומו ארקטוס, והותירו אחריהם כלי-אבן רבים מן התרבות האשלית. בתקופה הפלאוליתית התיכונה, כ-250 עד 45 אלף שנים לפני זמננו, חי בארץ-ישראל האדם המודרני לצד האדם הניאנדרטלי. בתקופה זאת מערות הכרמל והגליל היו תחום התפוצה הצפוני ביותר בעולם של הראשון והדרומי ביותר של האחרון. לפני כ-15,000 שנים, בסוף התקופה האפיפלאוליתית, הופיעו בארץ ישראל כפרי הקבע הראשונים של התרבות הנאטופית. מיד לאחר מכן, בתקופה הנאוליתית, ארץ ישראל הייתה מהאזורים הראשונים בעולם שבהן הופיעה חקלאות. בה תורבתו החיטה כ-8000 שנה לפני הספירה, ועץ הזית כ-4000 שנה לפני הספירה. הערים הראשונות בתקופת הברונזה הקדומה (אלף שלישי לפנה”ס) היו קטנות יחסית וגודלן לא עלה על כמה עשרות דונם. עם הזמן התפתחו הערים הקטנות ליישובים גדולים ואף שידעו עליות ומורדות, נוצרו בה בסופו של דבר ערי מדינה משגשגות בעלות קשרי מסחר עם הסהר הפורה, מצרים ואזורים אחרים. תנו לנו יד ונלך פלייבק קריוקי
בתקופת הברונזה הבינימית בסוף האלף השלישי לפני הספירה אוכלוסיית ארץ ישראל הייתה נוודית. רועי צאן שהשקיעו מעט בבתים והרבה מאוד בקברים. בראשית האלף השני לפני הספירה, בתקופת הברונזה התיכונה החלה מגמת עיור במערך ישובי מפותח ובהם אף יישובים מבוצרים כדוגמת בית אל, גבעון, ירושלים ובית צור. עד המאה ה-12 לפני הספירה סוף תקופת הברונזה המאוחרת גרו בשטחי ארץ ישראל כנענים בעלי תרבות פגנית, שעסקו בגידול עצי פרי, צאן ובקר, דיג, חיטה ושעורה. בנוסף, על שפת הים היו מפעלי זכוכית ומצבעות ארגמן. באותה תקופה עמי האזור היו כפופים לאימפריה המצרית. בשל מיקומה האסטרטגי כחבל ארץ המחבר בין אסיה, אירופה ואפריקה, האימפריות הגדולות לטשו אליה עיניים וניסו לבסס את אחיזתם בה. החל מהמאה ה-12 לפני הספירה (יש המקדימים למאה ה-14) החלה חדירת בני ישראל לאזור. התיישבותם הרציפה נמשכה עד המאה השביעית לספירה, לצד עמים נוספים, בחלק מהזמן בממלכות עצמאיות [ממלכות יהודה וישראל (1000 – 586 לפנה”ס) והממלכה החשמונאית (167 – 37 לפנה”ס)] ובחלק אחר תחת שלטון של עמים ואימפריות כמו הפלשתים שבאו מאיי יון (המאה ה-11 לפנה”ס), האימפריה הפרסית (586 – 332 לפנה”ס), שהייתה סובלנית במיוחד, השלטון ההלניסטי (332 – 167 לפנה”ס) שהתעמת עם היהודים על רקע תרבותי ונחל מפלה בסופו של דבר, האימפריה הרומית (63 לפנה”ס – 324 לספירה) שידעה עימותים קשים עם יהודי הארץ, במיוחד במרד הגדול ובמרד בר כוכבא, עימותים שגרמו לאיבוד האחיזה הלאומית של היהודים בארץ, והאימפריה הביזנטית (324 – 638) שבתקופתה הידלדל היישוב היהודי שרובו היה בגליל.
בתקופה הערבית הקדומה (638 – 1099) חזר המרכז היהודי לירושלים, יהודים התיישבו גם ברמלה. תחת הצלבנים (1099 – 1260) שוב הורע מצב היהודים. הנוצרים טבחו בתושבים הלא נוצריים בערים, והיהודים שרדו הודות לכך שיישבו גם בכפרים. הממלוכים (1260 – 1517) כבשו את הארץ מידי הצלבנים, הרסו את היישובים הצלבניים ובנו מבני דת אסלאמיים. האימפריה העות’מאנית (1517 – 1917) שלטה בתקופה הבאה בארץ ישראל, אך ארץ ישראל נחשבה ל”חצר האחורית” שלה. לאחר כיבוש הארץ בידי הבריטים הם קיבלו מנדט מידי חבר הלאומים לשלוט בה (1917 – 1948) תחת ההבטחה לייסד בית לאומי ליהודים אך נסוגו במהלך השנים מהבטחה זו. מדינת ישראל שהיא דמוקרטיה יהודית קיימת בה משנת ה’תש”ח, (1948) שנת היווסדה.
מפת ארץ ישראל ששורטטה על ידי הרב יהוסף שוורץ ופורסמה בשנת 1847
תחומי ארץ ישראל כוללים באופן גס את בקע ים-המלח (בקעת הירדן והערבה) ואת רצועות ההרים משני עבריו, מזרחה עד למדבר הסורי-ערבי ומערבה עד לים התיכון. בתחומים אלה כלולים בארץ זו במזרח האזורים הבאים: אדום, מואב, עמון, גלעד וגולן; ובמערב – נגב, יהודה, שומרון וגליל.
תחומי ארץ ישראל נדונים מהיבטים שונים במדעים שונים – כגון גאוגרפיה פיזית, ביו-גאוגרפיה, היסטוריה מדינית – ובכל אחד מהם מותווים גבולות מעט שונים. יתרה מזו: גם בתחומי מדע אחד ייתכנו תחומים שונים, בהתאם לקריטריונים שונים: לפי ימי דוד או ימי יאשיהו, ינאי או רבי עקיבא; לפי תפוצת אלונים או צבאים; לפי כמויות משקעים או קווי נוף; לפי הגדרותיו של חוקר זה או אחר.
במהלך תולדות האזור קמו בשטח ארץ ישראל בזו אחר זו מדינות שונות, אשר גבולותיהן המדויקים נבדלו במידה רבה אלה מאלה. התנ”ך מתאר שתי ממלכות עבריות – אפרים ויהודה, או ממלכת ישראל וממלכת יהודה, שהתפצלו מממלכת ישראל המאוחדת אחרי מותו של שלמה המלך. בתקופת ממלכת החשמונאים השתרעה ממלכת יהודה על רוב שטח ארץ ישראל. ברוב התקופות שלאחר מותו של המלך הורדוס (4 לפני הספירה) ועד לתקופת המנדט הבריטי (החל משנות ה-20 של המאה ה-20), הייתה ארץ ישראל חלק של מדינות או אימפריות שהשתרעו על שטחים נרחבים יותר – לעתים כמחוז בפני עצמו, ולעתים מחולקת על פני כמה מחוזות. יוצא דופן בולט הוא ממלכת ירושלים הצלבנית שהתקיימה בארץ ישראל במאה ה-11.
שדרת ההר המערבית, ובמיוחד הרי יהודה ושומרון, היו בדרך-כלל הגרעין של המדינות שקמו בארץ ישראל, ולעתים נכללה בהן גם שדרת ההר המזרחית, במיוחד מואב וגלעד. לגבי הגבולות המפורטים בדרום ובצפון יש שינויים גדולים מאוד מתקופה לתקופה. נקודות צפוניות ודרומיות, כגון נהריה או אילת, היו בתקופות רבות מחוץ לתחומי המדינה שקמה בארץ ישראל; זאת בניגוד לירושלים, בית לחם, שכם ושומרון, למשל, שהיו ברוב התקופות בבחינת ליבה של המדינה שקמה בארץ ישראל. בכמה תקופות היה מרכז המדינה (הפלשתית, הצלבנית) באזור החוף, בעוד ששדרת ההר המערבית הייתה בשולי המדינה או אף בידי מדינה אחרת, עוינת. כיום נמצאת רובה של ארץ ישראל המזרחית (עבר הירדן) בשטח ממלכת ירדן, ואילו ארץ ישראל המערבית מחולקת בין שטחה הריבוני של מדינת ישראל לבין שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה, הנתונים להסדרי שלטון מיוחדים.
עבר הירדן המזרחי מדרום לירמוך – כפי שהגדיר מנדט חבר הלאומים – 1922, (שטח המנדט הבריטי לשעבר) – כ-50,000 קמ”ר. רובם בשטח ממלכת ירדן, ששטחה כ-70,000 קמ”ר, והיתרה בשטח סוריה.
עבר הירדן המערבי – כפי שהגדיר מנדט חבר הלאומים, (שטח המנדט הבריטי לשעבר) – כ-27,000 קמ”ר. מתוכם כ-21,000 קמ”ר בריבונות מדינת ישראל, כ-800 קמ”ר בגליל העליון הלבנוני והיתר מוחזק על ידי צה”ל (מאז מלחמת ששת הימים) או על ידי הרשות הפלסטינית (שהוקמה ב-1994). הריבונות על חלק זה שנויה במחלוקת בין ישראל לפלסטינים.
עבר הירדן המזרחי מצפון לירמוך – כפי שהגדיר מנדט חבר הלאומים, (שטח המנדט הצרפתי לשעבר) – כ-8,500 קמ”ר, רובם בשטח סוריה. כ-1,200 קמ”ר מתוכם נכבשו על ידי מדינת ישראל במלחמת ששת הימים, וסופחו בחוק רמת הגולן-1981. גורלם נמצא במחלוקת ובדיונים.