שלומית בונה סוכה פלייבק קריוקי

39.00

נקה
קטגוריה:

תיאור

שלומית בונה סוכה פלייבק קריוקי

האזן לדוגמית פלייבק

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

 

בראש השנה תוקעים בשופר. תוקעים מאה קולות בתפילות שחרית ומוסף בבקר.
אחרי תפילת מנחה הולכים לתפילת “תשליך” : “ותשליך במצולות ים כל חטאתם” תפילה זו אומרים על גדה של נהר שיש בו דגים או על שפת הים.
בסעודת החג של ערב שני של ראש השנה ,יש לשים על השולחן פרי חדש בשעת הקידוש.
בליל ראש השנה מברכים זה את זה : “לשנה טובה תיכתב ותיחתם לאלתר לחיים טובים”.
בסעודת החג אוכלים תפוח עץ מתוק וטובלים אותו בדבש ומברכים לפני האכילה: “יהי רצון שתהיה השנה הזאת שנה טובה ומתוקה”.
יש הטובלים את לחם “המוציא” בדבש, במקום במלח.
אוכלים ראש של כבש ואומרים “יהי רצון שתזכור לנו עקידת יצחק , ושנהיה לראש ולא לזנב”.
אין מכינים מאכלים בחומץ, כגון סלטים, כדי “שהשנה לא תהיה חמוצה”
יש מקפידים שלא לאכול אגוזים עד סוף החגים , שכן “אגוז” בגימטריה הוא “חט”.
נהוג ללבוש בגדים חדשים ולאמר “שהחיינו”. שלומית בונה סוכה פלייבק קריוקי
אמרו חז”ל “סימנא מילתא”, ולכן נוהגים לאכול בליל ראש השנה פירות וירקות שבשמם יש משום רמז לברכה , ואומרים “יהי רצון ” לכל מין לפי שמו: תמרים – “שיתמו שונאינו”, רימון – ” שירבו זכויותינו כרימון”, סלק – “שיסתלקו שונאינו”.
אוכלים לפני הצום סעודה מפסקת ומקדימים את תפילת מנחה, כדי להספיק לסיים את הארוחה מבעוד יום.
לא אוכלים ולא שותים במשך יממה , זהו צום יום הכיפורים.
בסיום תפילת נעילה, לקראת סיום הצום , אחר השקיעה , תוקעים תקיעה גדולה וקוראים “לשנה הבאה בירושלים”.
במוצאי יום הכיפורים מתחילים בבניין הסוכה או בהכנה של קישוטיה, כדי לפתוח את השנה ב”זכות” של מצווה.
נוהגים מנהג “כפרות” בתרנגולות – “זה התרנגול ילך לשחיטה ואני אלך לחיים טובים וארוכים”. ויש הנוהגים לעשות “כפרות” עם כסף ולומר “אלו המטבעות ילכו לצדקה …”
בערב יום הכיפורים מפייסים איש את רעהו, ובדרך לבית הכנסת מברכים כל אדם בברכת : חתימה טובה.
לובשים בגדים לבנים , חולצים את נעלי העור ונועלים נעלי בד. לפני שהולכים לבית הכנסת, מברכים את הבנים והבנות באריכות ימים ושיקיימו תורה ומצוות לתפארת אבותיהם.
ישיבה בסוכה – מצווה לשבת בסוכות שבעה ימים.
ארבעת המינים -אתרוג , לולב , הדס , וערבה. מהיום הראשון של חג הסוכות ועד הושענא רבא נוטלים מידי יום את ארבעת המינים ומברכים על הלולב. בשבת אין נוטלים את ארבעת המינים. שלומית בונה סוכה פלייבק קריוקי
“ושמחת בחגך והיית אך שמח” (דברים טז’) – מצות שמחה מן התורה.: “אעפ”י שכל המועדות מצווה לשמוח בהן, בחג הסוכות היה במקדש יום שמחה יתירה” , הרמב”ם) הלכות לולב ח’, יב’).
ניסוך המים – שמחת בית השואבה – אמרו חז”ל: “מי שלא ראה שמחה זו לא ראה שמחה מימיו”.בליל שני של חג הסוכות נוהגים להרבות בשמחה ,בשיר ובריקוד זכר לטקס “ניסוך המים” על המזבח וקבלת פני הגשמים.
הלל שלם – תפילת הלל ,הנאמרת בתפילת שחרית בחג הסוכות.
אושפיזין – כנוי לנשמות של אבות האומה ,הבאים להתארח בסוכותיהם של בני ישראל בחג הסוכות. שבעת האורחים הם: אברהם , יצחק , יעקב , יוסף , משה , אהרון ודוד. משתדלים לשמוח בחג הסוכות שמחה יתירה. לפיכך , נוהגים להתכנס בסוכות חברים , או בבתי כנסיות ובבתי מדרשות , ולזמר לזכר שמחת בית השואבה.
מנהג לזמר 15 שירי המעלות מספר תהילים (פרקים קכ’ – קלד’) לזכר המעלות שירדו מעזרת גברים לעזרת נשים בבית המקדש ושעליהן עמדו הלוויים ושרו בשמחת בית השואבה.
הושענא רבא – בכל יום מששת הימים הראשונים של חג הסוכות , מיד אחרי ההלל , מוציאים ספר תורה מארון הקודש ואומרים את פיוט “הושענא” ש לאותו יום. כל הקהל מקיף את הבימה בבית הכנסת ואתרוגיהם ולולביהם בידיהם. ביום השביעי מקיפים את הבמה – שבע פעמים. מנהג זה הוא לזכר המקדש , אותו היו מקיפים הכהנים.
חביטת ערבות – ביום הושענא רבא חובטים ערבות בקרקע ,כאשר אומרים את התפילות על המים .
ליל הושענא רבא נחוג ביום האחרון של החג .נוהגים להישאר בו ערים ולעסוק בתורה.
שמחת תורה ושמיני עצרת יום אחד הוא. שמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו.
הקפות – בליל שמחת תורה , לאחר תפילת ערבית ובתפילת שחרית ביום עצמו – פותחים את ארון הקודש , מוציאים את כל ספרי התורה שבהיכל. מקיפים איתם שבע הקפות סביב הבימה. בכל הקפה אומרים את הנוסח המיוחד לה. רוקדים ושרים בשמחה גדולה.
תפילת הלל שלם בחג. שלומית בונה סוכה פלייבק קריוקי
תפילת הגשם – בתפילת מוסף של שמיני עצרת אומרים את “תפילת הגשם”.
ביום שמחת תורה עולים הילדים הקטנים לתורה ופורשים מעליהם טלית ומברכים את ברכת הילדים.
חתן תורה וחתן בראשית . ביום זה בוחרים שני חתנים . חתן תורה קורא ומסיים את הפרשה האחרונה בספר דברים , פרשת “וזאת הברכה” ואילו חתן בראשית פותח בקריאת הפרשיה הראשונה שבתורה בספר “בראשית”.
חשבון נפש אישי וציבורי – אנו עומדים בפתחה של שנה חדשה. כל אחד מאתנו מהרהר ותוהה מה תביא לו שנה זו בכנפיה. לצד השאיפות והחלומות האישיים, יש ודאי לכולנו גם הרהורים ומחשבות הנוגעים במרחב הציבורי המשותף של החברה הישראלית. בפעילות זו נברר את המושג חשבון נפש, מטרתו ומשמעותו על פי מקורות שונים. נעלה לדיון אירועים מן השנה האחרונה המשקפים קשיים של אוכלוסיות מוחלשות בחברה, ונבחן דרכים אפשריות להתמודדות עם קשיים אלה.
תקע בשופר גדול לחירותנו – הימים הנוראים מעוררים אותנו לחשבון נפש הן במישור האישי והן במישור הציבורי. גיליון זה מבקש להתמקד במצוות התקיעה בשופר, תוך קריאה לכל אחד מאיתנו לקבל על עצמו תהליך של בירור ושיפור אישי וחברתי – לא להסתפק במוכר וברגיל, אלא להתחזק ולהיות נכונים לחיים עמוקים יותר של עשייה ואחריות.
חגי תשרי כמבוא לשנה – ההפעלה בוחנת את הערכים הגלומים בחגי תשרי ומבררת את מידת הרלוונטיות שלהם לחיינו היום.
ונתנה תוקף – ההפעלה מבררת את המשמעות של יום הכיפורים ואת מידת הרלוונטיות של החג ומנהגיו למשתתפים.
מקבץ נושאים לחודש תשרי תשע”א – מרכז ההדרכה מחוז ירושלים
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים.
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה.
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב. שלומית בונה סוכה פלייבק קריוקי
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג’יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום “מנועים קדימה” ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג’ וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום “דודו טסה והכוויתים” בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית.
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג’וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו”ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית.
החל מאמצע העשור ניכרה בתווך שבין הרוק לפופ תופעה של יצירה מוזיקלית רכה ושקטה יחסית הכוללת לרוב טקסטים אישיים ורגשניים. תופעה זו נוצרה בקרב חבורה של זמרים צעירים כדוגמת יוני בלוך, אפרת גוש, דניאל סלומון, אריק ברמן ואחרים שנחלו הצלחה רבה בקרב הקהל הרחב.
בניגוד לעשור הקודם חלה בתקופה זו ירידה משמעותית בכמות הלהקות הפעילות, כשלצד להקות ותיקות כדוגמת מוניקה סקס, כנסיית השכל והיהודים שהמשיכו את פעילותן, קמו מספר מועט של להקות חדשות שנטה לכיוונים מוזיקליים רכים וקליטים יותר. דוגמאות אופייניות הן הלהקות סינרגיה, שהחלה את פעילותה בשנת 2002, בית הבובות, החל משנת 2005 והפיל הכחול החל מ2007 שיצרו רוק מלודי ונוח לעיכול שאכן התקבל בהצלחה בציבור הרחב. הלהקות שייגעצ, שפעלה החל משנת 2001 ומרסדס בנד שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004 התאפיינו בפאנק רוק. לעומת להקות אלו פעלו שתי להקות אחרות שיצרו רוק קשוח ואף טקסטים מחאתיים חריפים, מה שהקנה להם קהל אוהדים מצומצם למדי אך הערכה רבה על יצירתם המוזיקלית- להקת הג’ירפות, שפעלה בהרכבים שונים החל משנות התשעים אך התבלטה החל מתחילת שנות האלפיים עם האלבומים משוחח עם כיסא וגג, ולהקת הבילויים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2003. בנוסף התאחדו בתקופה זו מספר להקות שהתפרקו מספר שנים קודם לכן, בהן משינה, איפה הילד? ומופע הארנבות של ד”ר קספר, שחזרו להופיע וכן להוציא אלבומים חדשים.
תופעה נוספת של סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא פריחה של שימוש בטקסטים יהודיים, מהתנ”ך, הפיוטים ועוד בקרב מוזיקאים ישראליים בכלל ויוצרי רוק בפרט. תחילתה של תופעה זו הייתה בעלייתה של מוזיקה יהודית מקורית ופריצתם של יוצרי רוק דתיים חדשים, תחילה בתוך הציבור הדתי לאומי ומאוחר יותר גם בקרב הקהל הרחב. בין הזמרים הבולטים נמנים עדי רן, שהחל את פעילותו עוד בשנות התשעים; אודי דוידי, שאלבומו הראשון יצא ב2004 וזכה לפופולריות רבה בקהל הדתי הצעיר; וארז לב ארי עם האלבום שמחת הפרטים הקטנים שהכיל מאפיינם של מוזיקה אתנית ומוזיקת נשמה. תופעה זו השתלבה בחזרתם בתשובה של אמני רוק ישראליים בולטים שהוציאו אלבומי פיוטים וכן אלבומים מקוריים ברוח זו, ביניהם שמע קולי של מאיר בנאי; שיר חדש ורסיסי לילה של אהוד בנאי; לילה כיום יאיר של אביתר בנאי; ואבן גבירול, אדומי השפתות ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף.
על אף הצטמצמות יצירת הרוק החדשה המשיכו רוב אמני הרוק הוותיקים להוציא אלבומים מצליחים תוך שהם שומרים על סגנונם הייחודי ואף מחפשים כיוונים מוזיקליים חדשים. בין האלבומים הבולטים בעשור זה ניתן למצוא את האחר ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף; ענה לי של אהוד בנאי; קונגו בלו ולא יפריד דבר של דני סנדרסון; עיר קטנה של יהודית רביץ; כל דבר מזכיר לי של יהודה פוליקר; שפויים ואושר אקספרס של שלמה ארצי; והחבר אני של רמי פורטיס.
מקלט 18 במופע “מחוה לאריק איינשטיין” בחמדת ימים
לצד יצירת הרוק הפופולרי מתקיימת בישראל שהתפתחה בעיקר במאה ה-21 עם דחיקת הרוק מהמיינסטרים המוזיקלי ועליית כוחה של רשת האינטרנט, וכוללת יוצרים והרכבים רבים ומגוונים. בדומה לסגנונות מוזיקליים אחרים הפועלים תחת הכותרת אינדי מתאפיינת גם יצירת הרוק המחתרתי הישראלי בקו טקסטואלי חריג ובסאונד שונה מהמיינסטרים, המקשה על התקבלותה בקהל הרחב. יוצרים אלו לרוב פועלים שלא במסגרת חברת תקליטים ונשענים על תמיכת הקהל הפועל למענם במדיות שונות, בעיקר דרך בלוגים, רשתות חברתיות ופרויקטים לגיוס כספים. מרכז סצנה זו הוא בתל אביב, במועדונים דוגמת תמונע ו”לבונטין 7″, בתחנות רדיו כמו 88FM או קול הקמפוס, וכן בפסטיבלים ייעודיים דוגמת פסטיבל יערות מנשה והאינדינגב. שלומית בונה סוכה פלייבק קריוקי
על אף המרחק מהעין הציבורית, היו אמנים לא מעטים שפרצו את גבולות הסצנה וזכו להצלחה בקהל הרחב, כדוגמת רונה קינן, תמר אייזנמן ואסף אבידן שאף זכה להצלחה נרחבת בחו”ל. עם זאת יוצרים רבים רואים ביצירה המחתרתית ערך בפני עצמו בשל החופש האמנותי והעצמאות שהיא מאפשרת.
בין היוצרים הבולטים ניתן למנות את שלום גד שהוציא אלבומים רבים החל משנת 1996 ובהם טרילוגיית “המצב”, שלושה אלבומים העוסקים בפנים שונות של החברה הישראלית; רם אוריון שפעל במסגרת הלהקות נושאי המגבעת, הפה והטלפיים ועוד ועבר ליצירת סולו; שי נובלמן שזכה להצלחה בארץ ומעבר לים עם אלבומיו בשפה האנגלית ועבר אחר כך ליצירה בשפה העברית. וכן אמנים רבים נוספים בהם יובל גורביץ’, יהוא ירון, אבי בללי, אביב גדג’ ואורי קליאן. בסצנה זו פועלות גם מספר רב של להקות צעירות, בהן ששרות בעברית כדוגמת נערות ריינס, דפנה והעוגיות ומריונטה סול לצד להקות הפועלות באנגלית כדוגמת הקולקטיב ואלקטרה.
מבחינה סגנונית קיים גם בסצנה זו מגוון רחב, החל מיוצרים כדוגמת אלון עדר החוזרים לרוק המתקדם של שנות ה-70, דרך מוזיקת המחאה של קוואמי והבילויים, פאנק רוק של כל החתיכים אצלי וכלה בפולק רוק באנגלית של עמית ארז וגבע אלון. בנוסף, מאז שנות השמונים הייתה בישראל סצנה מחתרתית פעילה של אמנים אלטרנטיביים שניגנו דת’ מטאל, דום מטאל ובלאק מטאל. להקות המטאל הישראליות הידועות ביותר הן סיילם ואורפנד לנד המשלבות מטאל ואלמנטים מזרחיים עם מילים המתמקדות בנושאים ישראליים ויהודיים, ולהקת הבלאק מטאל מלכאש. המיזוג בין מוזיקה יהודית מזרחית ומטאל נקרא “מטאל אוריינטלי” והוא מזוהה בעולם עם סצנת המטאל הישראלית. בתחום המטאל הפופולרי יותר (הארד רוק) בולטים קרוספייר, לאוד נ’ קלייר וריח מטאל.
רבים משירי המחאה לאורך השנים התייחסו למצב הפוליטי-ביטחוני ובפרט למלחמות ישראל, כמו גם לסכסוך הישראלי-פלסטיני כשלא פעם רגישותו הרבה של הנושא הביא לפסילתם משידור. ראשון משירי המחאה בנושא זה ברוק הישראלי היה השיר “חייל של שוקולד” שכתב חנוך לוין לשלישיית החלונות הגבוהים בתחילת 1967 ונפסל לשידור לאור הרגישות הציבורית ביחס לחללי צה”ל. באותה שנה, לאחר מלחמת ששת הימים, הוציא מאיר אריאל את אלבום הבכורה שלו ובו השיר ירושלים של ברזל שנכתב כפרפרזה על השיר ירושלים של זהב, ובניגוד אליו עסק בצידה השלילי של המלחמה.
לאחר מלחמת יום כיפור ועם פריצת הרוק הישראלי למרכז הבמה הפכה הביקורת ממוקדת יותר. את הצעד הראשון עשתה להקת כוורת בשירה “נתתי לה חיי” שייצג את ישראל באירוויזיון 1974 ותחת מסווה של שיר אהבה קליל כלל מחאה כנגד ראש הממשלה דאז גולדה מאיר ובעד הקמת מדינה פלסטינית, שלא הובחנה על ידי הציבור הישראלי של זמנו. למלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982 התייחסו שירים שמחו על הפער בין החיילים הלוחמים בלבנון לבין האזרחים השלווים כביכול, ביניהם “חצבים פורחים” של להקת תיסלם ו”התותח מצלצל פעמיים” ו”רכבת לילה לקהיר” של להקת משינה. האינתיפאדה הראשונה בסוף שנות השמונים גררה אחריה שירי מחאה רבים, ובתחום הרוק בלטו במיוחד האלבום מחכים למשיח של שלום חנוך עם שירים כדוגמת “לא עוצר באדום”, ולונדון של חוה אלברשטיין ובו שירים כדוגמת “לונדון” העוסק בירידה מהארץ ו”חד גדיא” שתיאר את מחיר הדמים של השליטה הישראלית ביהודה ושומרון ונאסר אף הוא לשידור.
העיסוק בנושאי מלחמה ושלום בשנות התשעים בלט בשיריו של אביב גפן שהרבה לעסוק בנושאי מלחמה, שלום והגיוס לצבא ומאוחר יותר ברצח רבין. להקת אתניקס אף היא התייחסה למצב הביטחוני ולשאיפה לשלום, כשהמפורסם משירים אלו הוא השיר “תותים”. ב-1998 בלטה גם להקת הרוק הרך בג”ץ, שאלבומה “כשאלוהים הלך לישון” כלל שירים שמחו על היהדות, אלוהים, מעשי צה”ל בשטחים והתרבות הישראלית בכלל, ועורר סערה רבה (על עטיפת האלבום נכתב ש”ההאזנה לאלבום מזיקה לבריאות” – כלומר, שהשילוב של השירים המלודיים יחד עם מילותיהם המחאתיות יעורר אנטגוניזם).
בתחילת שנות האלפיים התבלטה להקת הבילויים שהרבתה לבקר בשיריה את החברה הישראלית, בין השאר ביחס למילטריזם ולמחיר המלחמות ואף הוציאה שיר בשם “שאול מופז” על שם הרמטכ”ל של אותה תקופה. בשנת 2012 הוציא יזהר אשדות את השיר עניין של הרגל שמתח ביקורת על השפעת שליטת צה”ל ביהודה ושומרון על החיילים ונפסל לשידור בגלי צה”ל תוך שהוא מעורר מחלוקת ציבורית רחבה.
מול עמדתם השמאלית של רוב האמנים היו גם דוגמאות לעמדה ימנית, שבולטת בהן תמיכתו של אריאל זילבר במחאה נגד תוכנית ההתנתקות, שפרסם מספר שירים שתמכו במאבק ובמתיישבים.
השסע העדתי בישראל התבטא אף הוא ברוק הישראלי, כשבולט בהקשר זה האלבום אהוד בנאי והפליטים משנת 1987, בשיר “עבודה שחורה” ביחס לעולים מאתיופיה. האלבום כלל שירי מחאה נוספים ונחשב לאבן דרך במוזיקה הישראלית גם מבחינה זו ואהוד בנאי עצמו הרבה לעסוק בנושאים הקשורים למצב החברתי בארץ בהמשך דרכו. מחאה ביחס לקשיי החיים בפריפריה הישראלית בלטה בעיקר בשיריה של להקת טיפקס, שחבריה היו תושבי שדרות, כמו גם בשירים שונים של להקת אתניקס.
בנוסף לסוגיות הייחודיות לחברה הישראלית עסקו יוצרים רבים בביקורת על מאפייני החברה המודרנית. להקת תיסלם בשירה “פרצופה של המדינה” יצאה כנגד התרבות הפוליטית בישראל ובשיר “ככלות הקול והתמונה” ביקרה את תופעת הידוענים. ביקורת על החברה המודרנית ותרבות הצריכה היא קו בולט באלבום רדיו בלה בלה של להקת החברים של נטאשה, באלבום קונספט העוסק בחייו של אדם בעולם המודרני. קו דומה אך קודר יותר קיים באלבום רישומי פחם של מאיר אריאל משנת 1995 העוסק בהתמודדותו של האדם בעידן הקפיטליזם והטכנולוגיה. ברי סחרוף הרבה לבטא ביקורת חברתית מעין זו ביצירתו שבלטה באלבומו האחר שנת 2001. אביב גדג’, באלבומו ילדים של מהגרים משנת 2013, ביטא ביקורת חריפה על החברה הישראלית שמאותה תקופה, מזווית חברתית ומזווית פוליטית-ציבורית.
ביקורת אנטי-ממסדית בוטאה באלבומו של שמוליק קראוס “מדינת ישראל נגד קראוז שמואל” משנת 1977, שפורסם לאחר שחרורו של קראוס ממאסר עקב עבירות אלימות. הקליפ לשיר “שישי חם” שיצא מתוכו אף נפסל לשידור בטענה שהוא מרמז לסמי הזיה.
המצב הכלכלי מוצא אף הוא ביטוי בשירים כדוגמת שיר הנושא של האלבום מחכים למשיח של שלום חנוך משנת 1985 שהתייחס למשבר הכלכלי של התקופה ושיר הנושא של האלבום עברנו את פרעה של מאיר אריאל משנת 1990, שתיאר את המצב מתוך נקודת מבט אופטימית. בעקבות מחאת האוהלים של קיץ 2011 פרסמה להקת הג’ירפות שיר בשם “דפני דפני” כמחווה לדפני ליף, ממובילות המחאה, וכן שיר בשם “קיץ 2”.