שלום על ישראל פלייבק קריוקי

89.00

נקה
קטגוריה:

תיאור

שלום על ישראל פלייבק קריוקי

מילים: דודו ברק

לחן: אפי נצר

האזן לדוגמית פלייבק / קריוקי

 

דודו ברק (דוד וילד, נולד ב-6 בפברואר 1948) הוא משורר ופזמונאי ישראלי.
ברק נולד וגדל בשכונת רחביה, ירושלים. בילדותו השתייך למקהלת “פינת הילד” של קול ישראל. בנעוריו עבר עם משפחתו לחולון. בשירותו הצבאי היה קריין ועורך מוזיקלי בגלי צה”ל. לאחר שחרורו מהצבא התקבל ללימודי טלוויזיה באוניברסיטת RSA[דרושה הבהרה] בברודוויי, ניו-יורק. עם שובו כעבור שנה שב לגור בירושלים ולמד באוניברסיטה העברית ספרות עברית, פולקלור יהודי, אמנות וחינוך. בשנת 1970 החל את דרכו כעורך מוזיקלי ב”גל הקל” של קול ישראל, שהיה לימים ל”רשת ג'”. בשנת 2004, לאחר 35 שנה, פרש מקול ישראל.
ברק החל לפרסם שירים ופזמונים בשנת 1968, לאחר מלחמת ששת הימים. בין שיריו הראשונים היה “הילדים של סיוון”, שכתב לזמרת אילנית, ששרה רבים משיריו. רבים מפזמוניו הראשונים כתב ללהקות הצבאיות ובהם: “ארץ ישראל יפה”, “סיירת אגוז”, “היום היום”, “לצפון באהבה” ו”פרחים בקנה” שנכתב בעקבות הניצחון במלחמת ששת הימים ושנבחר ביום העצמאות ה-56, בין חמשת שירי הלהקות הצבאיות האהובים במצעד שערך ערוץ 2. בראשית דרכו הרבה לכתוב עם המלחינים שייקה פייקוב, נורית הירש, נחום היימן, אפי נצר ומוני אמריליו. דודו ברק מזוהה בעיקר עם שירי ארץ ישראל שכתב והוא מרבה לתאר בשיריו את נופיה וחגיה. משיריו הבולטים בתחום זה: “דרך ארץ השקד”, “בצל כפות תמר”, “ארץ שבעת המינים”, “זמרת הארץ”, “אהבת איתמר בן אב”י” ו”דרך ישנה”. בשנת 2004 הוציא תקליטור שכולו שירי חגים שהלחין טוני הלפמן בביצוע רונית אופיר. בין שיריו גם שירי זיכרון לנופלים במערכות ישראל, כמו “אחי גיבורי התהילה” ו”בפרוט נבל ועוגב”, שאותם הקדיש לחבריו שנפלו במלחמת ההתשה ובמלחמת יום כיפור.
לצד שירים אלה הרבה ברק לכתוב גם שירים בסגנונות אחרים, בהם שירי פופ כמו “חייך וחיי” ו”חופשי ומאושר”, שכתב בראשית דרכו לבעז שרעבי, ומאוחרים יותר כמו “זודיאק”, של ירון חדד. הוא פנה גם לזמר הים-תיכוני בשירים כמו “כותל המזרח” של אביבה אבידן ודקלון, “אין לי יום אבי”, של עופר לוי ועוד. ברק כתב ותרגם אלבומים לשירים דרום-אמריקאיים, בולגריים, מרוקאיים ושירי שנות ה-50 וה-60 של ארצות הברית. הוא תרגם שירים מיוונית של ניקוס דימיטראטוס וכתב שירי ילדים. שירו “למה ככה”, בביצוע אבי טולדנו ועירית ענבי זכה במקום הראשון בפסטיבל שירי הילדים הראשון בשנת 1970. שלום על ישראל פלייבק קריוקי
לברק זיקה הדוקה אל ירושלים, שעליה כתב גם מספר שירים כמו “שובי בת ירושלים” ו”כותל בירושלים”, שכתב עם המלחין נחום היימן. ברק אהד במיוחד את הזמרת שושנה דמארי, שלה כתב כמה שירים כמו “שובי בת ירושלים”, ולכבוד זכייתה בפרס ישראל, בשנת 1988, כתב את השיר “עגילי דמאר” שביצעה ירדנה ארזי. כמו כן חיבר את השיר “ירושלמי שכמוך” לכבוד חתן פרס ישראל יהורם גאון ואת השיר “נתיבה” לכבודה של נתיבה בן יהודה.
ברק חיבר מילים לכמה פסקולי סרטים, בהם הסרט “נורית”.
בסוף שנות ה-70 החל לפרסם ספרי שירה וספרי ילדים ופרסם שירים בעיתונות. הוא ערך ספר פזמונים של הלהקות הצבאיות וספר שירי לאה גולדברג וכן שני ספרים מפזמוניו בשם “דרך ארץ השקד” ו”היום היום”. בין ספריו “פולין בין פאר לאפר: מסע למחוזות חפץ”, שאותו כתב בעקבות מסע שורשים לפולין שקיים טרם נפילת מסך הברזל, שם גדלו הוריו. על ספר זה הוענק לו פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול לשנת 1988.
בשנת 1971 זכה עם שירו “ושוב אִתכם”, בלחנה של נורית הירש ובביצוע אילנית, במקום השני בפסטיבל השירים הבינלאומי באתונה. שלוש שנים אחר כך זכה שירו “שירו שיר לשמש”, גם כן בביצוע אילנית, במקום השלישי בפסטיבל השירים הבינלאומי בטוקיו.
במרץ 2009 זכה ברק בפרס אקו”ם על מפעל חיים. ביוני 2012 העניקה לו אוניברסיטת בר-אילן אות הוקרה על מפעל חיים בזמר העברי, במסגרת אירועי הכנס השנתי “מי אני שיר ישראלי”. שלום על ישראל פלייבק קריוקי
דודו ברק נישא בשנת 1973 והתגרש ב-1992, ולו שלושה ילדים. בנו אופיר ברק הוא כתב רשת ב’ בכנסת.
מתגורר בירושלים, בשכונת בית הכרם.
אפי נצר (נולד ב-27 ביוני 1934) הוא מלחין ישראלי ואחד מאבות השירה בציבור בארץ. בשנות השישים והשבעים, לחניו הושרו בידי זמרי השורה הראשונה בישראל.
נולד בשם אפרים שטמר, לחייק’ה ואהרון בחיפה. בגיל 16 קיבל אקורדיון מהוריו כמתנת יום הולדת. בנעוריו למד בתיכון מקצועי ועבד כמכונאי דיזל. במקביל ניגן באקורדיון בערבים של ריקודי עם. באחד הערבים הכיר את רעייתו לעתיד, אילנה. את שם משפחתו הנוכחי הוא שאל מדודו, חבר קיבוץ משמר העמק. בצבא שירת כאקורדיוניסט בצוות הווי. שלום על ישראל פלייבק קריוקי
לאחר שחרורו עבד כמכונאי במוסך ולאחר מכן החל ללמוד במגמת מוזיקה ב”סמינר אורנים”. החל להלחין בגיל 20. את הלחן הראשון שלו כתב לתחרות ריקודים ואת המילים לשיר “הורה נעורים” כתב אברהם בן זאב. הלחן לשיר “שובך יונים” של בן זאב, היה להיטו הראשון של נצר, אותו שרה והקליטה עליזה קשי (הופיע על גבי סינגל ב-1961). את תקליטי השירה הראשונים הוציא בחברת “התקליט” החיפאית. נצר הקים את חבורת הזמר הראשונה בארץ “חבורת בית רוטשילד”, וגילה במסגרתה זמרות שזכו בהמשך לקריירה מצליחה, דוגמת עדנה לב וירדנה ארזי. השיר “אני ושירי” שהלחין אפי נצר למילותיו של אברהם בן זאב בביצועה של שושנה דמארי זכה בשנת 1964 בפסטיבל הזמר והפזמון במקום השלישי.
השיר “בלדה לחובש”, שהלחין נצר למילותיו של דן אלמגור ולעיבוד של שמעון כהן ושר יהורם גאון, זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון 1969 (שהיה הפסטיבל הראשון שצולם לטלוויזיה). השיר “בלדה לחובש” זכה במקום הראשון בתחרויות שהתקיימו ברדיו בין כל השירים שהקליט יהורם גאון.
נצר הוציא חמישה ספרי שירים שבכל אחד מהם ליקט 200 שירים של טובי היוצרים בארץ. הספרים מכילים מילים, תווים ואקורדים לנגינה. נצר מתגורר רוב שנותיו בשכונת כרמליה בחיפה. שלום על ישראל פלייבק קריוקי
בשנת 2001 זכה אפי נצר בפרס “נוצת הזהב” של אקו”ם על הפצת הזמר העברי, ובפרס “מגן הכנסת” באותה הקטגוריה.
בשנת 2006 הוענק לו אות יקיר חיפה, על הלחנת מאות שירים, ייסוד השירה בציבור, טבע את המונח “חבורות הזמר” והקים את מועדוני הזמר הראשונים בארץ וכן מקהלות רבות של מפעלי ועובדי תעשייה בארץ.
בשנת 2011 הוענק לאפי נצר פרס על מפעל חיים, מאת אמ”י (אגודת אמני ישראל) ועיריית חיפה על 50 שנות הלחנה ויצירה. בשנת 2013 הוענק לאפי נצר אות הוקרה על מפעל חיים מטעם אוניברסיטת בר-אילן.
בשנת 2015 הוענק לאפי נצר פרס ע”ש נעמי שמר על מפעל חיים על ידי אקו”ם. נימוקי השופטים:
“אפי נצר, יוצר-מלחין, יליד הארץ, גדל והקים את ביתו בחיפה. קשה לחשוב על המוזיקה הישראלית ללא אפי נצר האיש והאקורדיון, הוא מאבות השירה בציבור בארץ ועד היום גם בגיל 80 הוא ממלא אולמות ופועל במרץ מעל כל במה אפשרית כדי להנחיל את השירים הללו לכל בית בישראל. אפי מדרבן את הקהל לשיר עוד ועוד משירת הארץ הכל כך אהובה עליו. הוא עושה זאת בכריזמטיות הייחודית לו, בשמחת חיים ובאנרגיות שאינן ברורות מאליהן.”
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים.
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. היה או אולי לא היה פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית.
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”).