שירת הנודד פלייבק קריוקי

39.00

נקה
קטגוריה:

תיאור

שירת הנודד פלייבק קריוקי

עיבוד: קצבי שמח

האזן לדוגמית פלייבק / כתוביות

 

אסתר עופרים (נולדה ב־13 ביוני 1941) היא שחקנית וזמרת ישראלית בינלאומית. הנחשבת לאחת מהזמרות הישראליות המצליחות והמוערכות ביותר בארץ ובעולם.
עופרים הופיעה בתחילה כאמנית סולו, ושרה בעברית, אנגלית, גרמנית, צרפתית, לדינו, ובדיאלקטים שונים של יהודי אירופה. לאחר נישואיה בשנת 1961 עם אברהם רייכשטט (אבי עופרים) היא הקימה עמו את הצמד “אסתר ואבי עופרים” (גר’). הצמד צבר עם השנים פרסום בינלאומי.
עופרים נולדה בצפת בשם אסתר זייד לבית הלוי וגדלה בחיפה. היא בת למשפחה ותיקה מאוד בארץ שמוצאה מהעיר חלב שבסוריה. אחיה הצעיר הוא המוזיקאי נועם הלוי. בגיל 13 הופיעה לראשונה בהצגה ולמדה דרמה אצל פיטר פריי. בגיל 16 פגשה לראשונה את אבי רייכשטט (לימים: אבי עופרים; נפטר ב-2018) (אנ’), שלימד ריקוד באותה עת. בסוף שנות ה-50 התגייסה לצה”ל ונוצר קשר רומנטי בינה לבין אבי. השניים נישאו לאחר כמספר חודשים ועקב כך שוחררה אסתר מן השירות הצבאי.
לאחר הנישואין עברה אסתר להתגורר עם אבי בדירת חמותה. אסתר גם הצטרפה לצמד “העופרים”, שהקימו אבי רייכשטט ושמוליק קראוס ב-1958. לאחר הצטרפותה הלהקה שינתה את שמה ל”שלישיית העופרים” והופיעה באזור חיפה. עקב חילוקי דעות על חלוקת הרווחים, עזב קראוס את הלהקה תוך זמן קצר. שירת הנודד פלייבק קריוקי
בסוף שנות ה-50 שיבץ הבמאי האמריקני אוטו פרמינגר את אסתר ואבי עופרים לתפקידי משנה בסרט אקסודוס, שהועלה לאקרנים בסוף שנת 1960. בשנת 1960 השתתפה אסתר בהצגה “אגדת שלושה וארבעה” בתיאטרון “הבימה” בתפקיד קציעה. דרך הרקדן והפנטומימאי סמי מולכו הצליח אבי עופרים לאפשר לזוג להופיע במועדון הלילה “עומר כייאם” ביפו. ראובן שפר, חבר רביעיית מועדון התיאטרון סייע לזוג להופיע כאמני חימום במועדון התיאטרון בתל אביב וזמן קצר לאחר מכן הובילו מופע משלהם, “מוסר עדין”, בבימויו של אורי זוהר. בשנים 1960–1961 הקליטו שני אלבומים, הראשון נקרא “העופרים” והשני “מוסר עדין”. האלבומים זכו להצלחה רבה ושירים רבים מתוכם, בהם של אריה לבנון, דן אלמגור, מאיר נוי ובני ברמן, הושמעו תדיר בקול ישראל.
הצלחתה של עופרים החלה להרקיע שחקים בשנת 1961, עת השתתפה בפסטיבל הזמר והפזמון השני בשנת 1961 וזכתה בשני המקומות הראשונים בשיריה “שָׂאֵנִי עִמְּךָ”, שכתבה פנינה אבני והלחין ועיבד צבי אבני ו”נעמה” שכתב אברהם בר-עוז, הלחין שלמה בידרמן (בירן) ועיבד שמעון כהן. אסתר הקליטה בתקופה זו את שני אלבומי הסולו הראשונים שלה, “שירי ילדים” ו”היו לילות”,ששיר הנושא שלו היה ללהיט פופולרי אף על פי שנכתב ובוצע בשנות הארבעים של המאה ה-20 לראשונה על ידי שלי שרונה מתיאטרון “כל הרוחות”, אך מאז יציאת האלבום זוהה היטב עם דמותה של עופרים. שני האלבומים היו בעיבודיו ובניצוחו של שמעון כהן. עם הצלחתה הוזמנה עופרים להצטרף לפרנק סינטרה בהופעותיו בישראל.
בשנת 1962 הוחלט בקול ישראל לשלוח את אסתר לפסטיבל בסופוט שבפולין עם השיר “סתיו” (“כבר נושרים העלים…”) של משה וילנסקי ושמשון חלפי. בפסטיבל היא הגיעה למקום השני בהפרש של עשר נקודות מהמקום הראשון והשיר היה השיר המושמע ביותר בישראל באותה שנה. הזוג התמקם בז’נבה שבשווייץ ושם הקליטה בעבור תחנת רדיו מקומית[4]בעוד שאלבומה של עופרים “היו לילות” קצר הצלחה רבה בישראל.
שווייץ שלחה את עופרים לייצגה באירוויזיון שנערך בלונדון בשנת 1963. עופרים שרה בצרפתית את השיר T’en vas pas (“אל נא תלך”) וכמעט שזכתה במקום הראשון, אלמלא שינתה נורווגיה את הצבעתה ברגע האחרון לטובת השיר הדני עקב טעות בהקראת השירים הזוכים והקראתם מחדש. “אל נא תלך” זכה להצלחה גדולה ותורגם לגרמנית ולאיטלקית. העופרים חתמו על חוזה הקלטות עם חברת פיליפס ההולנדית והצליחו בהולנד עם הגרסה האנגלית של “עוד ריקוד אחד”. הצמד הקליט את האלבום הראשון שלו בארצות הברית “שירים מהעולם”, הכולל את “לילה לילה” ו”אדמה אדמתי” של מרדכי זעירא. שירת הנודד פלייבק קריוקי
במהלך השנים הבאות הופיעו העופרים באירופה ובארצות הברית בעוד שקריירת הזמרה של אסתר נסקה גם כסולנית. בשנת 1964 הופיעה כבת ים בתוכנית טלוויזיה הולנדית בשיר Split Personality. התוכנית זכתה בפרס ורד הכסף (Silver Rose of Montreux) שב שווייצריה ובשנת 1965 קיבלה בהולנד את פרס האדיסון[5]והקליטה בארצות הברית אלבום שירי מחזות זמר עם תזמורת גדולה בעיבודו וניצוחו של בובי סקוט.
עופרים, שכונתה “הזמיר מחיפה” בעיתונות הגרמנית, נבחרה לזמרת השנה בגרמניה בשנת 1966 וזכתה בשני תקליטי זהב עבור אלבומיה “That’s Our Song” ו”Sing Hallelujah”[7] ובפריז זכתה בפרס התקליטים היוקרתי Grand Prix International du Disques Academy Charles Cross על אלבום הסולו הצרפתי[8] שלה. בשנת 1967 עברו בני הזוג ממינכן ללונדון. שם הכירו את עדי סמל, ישראלי, שהפך למנהלם האמנותי. באותה שנה הקליטה אלבום סולו של שירי ילדים מכל העולם בשם “Esther im Kinderland” (“אסתר בארץ הילדים”), בהם שירי לידר קלאסיים (השיר האמנותי) של גתה, היינה ואחרים. הצד השני של התקליט הוקדש כולו לשירי ערש, בהם “שכב בני” של עמנואל הרוסי ושיר הערש של ברהמס.
העופרים הופיעו בשנת 1968 בתוכנית טלוויזיה באנגליה עם השיר “סינדרלה רוקפלה” וזכו להצלחה מסחררת. השיר הגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים הבריטי. הסינגל של “סינדרלה רוקפלה” הודפס במספר רב של מדינות, בהן ישראל, אוסטרליה, אנגליה, צרפת, גרמניה, ארצות הברית ורבות אחרות. העופרים קיבלו תוכנית קבועה במסגרת שידורי ה-BBC ואף הופיעו במופע המלכותי באלברט הול והוצגו בפני המלכה אליזבט השנייה. הצמד הוזמן להופיע בשידור הצבע הראשון בגרמניה. “סינדרלה רוקפלה”, שהיה פופולרי בקרב צרכני המוזיקה, לא הושמע בתחילה בישראל בעקבות חרם שהוטל על שידור שירי הזוג בגלל פעילותם בגרמניה והתבטאויותיהם שם. חיים טופול הצליח לבסוף לגרום לשידורו של השיר האהוב ולשירים הישנים שהיו אהובים על קהל המאזינים מעל גלי האתר ולהפסקת החרם. שירת הנודד פלייבק קריוקי
עופרים תמיד שרה גם שירים שאהבה, הן כסולנית והן יחד עם בן זוגה, אך לא רצתה להמשיך ולהתפשר על שירים שהיא שרה. אבי משך לסגנון הדיסקו, שהיה מאוד פופולרי באותה תקופה ולחומר הומוריסטי כגון “סינדרלה רוקפלה” ואילו אסתר הסתייגה מכך. במרץ 1969 ערכו השניים קונצרט משותף אחרון בקלן. לאחר מכן נפרדו השניים – אסתר נסעה לצילומים בארצות הברית ואבי עבר ללונדון, פנה לאמרגנות וניסה כוחו בהקלטת אלבום משלו. בהמשך הופיעה אסתר בברלין בתוכנית טלוויזיה והפיקה בכוחות עצמה אלבום סולו נוסף בחברת פיליפס. באלבום ניכר השינוי שהזמרת ייחלה לו. לא היו בו להיטי מצעדי פזמונים ובמקומם היו שירי לאדינו ושירי משוררים כמו “Bird On A Wire” של לאונרד כהן וגם שירים מתקופת הרנסאנס. האלבום כלל אף הוא שירים רבים שיזכרו כלהיטים, כגון שחרחורת (“Morenica”) שמקורו בשיר לאדינו. האלבום לא זכה להצלחה מסחרית כפי שזכו לו האלבומים של הצמד ואסתר אמרה אז “שהיא מקבלת זאת כמחמאה”. בני הזוג עופרים התגרשו בנובמבר 1970.
בשנות השבעים עופרים התגוררה והופיעה לעיתים קרובות בישראל. היא התראיינה רבות ברדיו ובעיתונות הישראלים וזכתה ב”פרס כינור דוד”.
עופרים הופיעה לראשונה מאז חזרתה לארצה בשנת 1970 בהיכל התרבות בתל אביב, בערב יום העצמאות. הופעתה השנייה הייתה רק בשנת 1971, בחג פסח. בשנת 1972 הקליטה שני אלבומים חדשים. בראשון הקליטה עופרים שירי לאדינו רבים, שירים מתקופת הרנסאנס ושלושה שירים של מרדכי זעירא; ובשני שירים של לאונרד כהן ועוד. עופרים הצטלמה לתוכנית טלוויזיה על רקע נופי הארץ בעבור הטלוויזיה הגרמנית בבימויו של אימו מוסקוביץ וערכה סבב הופעות בישראל. החלק העברי של הופעתה בתל אביב יצא כאלבום “חי”.באוקטובר 1973 התגייסה עופרים למאמצי מלחמת יום הכיפורים והופיעה לפני חיילים פצועים ובבסיסי צה”ל. שירת הנודד פלייבק קריוקי
בקיץ 1974 הופיעה אסתר עופרים בבנייני האומה בירושלים. הופיעה עם להקת הפלטינה בשנת 1975 ושרה הרבה שירים ישנים בביצוע חדש משלה, ביניהם “הינך יפה רעייתי” של נעם שריף, ששרה במקור זמרת העם שולי הרולד, “הכניסיני תחת כנפך”, “שיר החליל”, “שני שושנים”, “טעם המן” של יצחק אליה נבון, “מחמד לבבי” ו”יד ענוגה”. בשנת 1977 שיתפה פעולה בסבב הופעות נרחב בישראל עם צוות “קצת אחרת”, שכלל את יוני רכטר, שם טוב לוי, שלמה יידוב, שלמה גרוניך ואמן הגיטרה יוסי לוי. בשיריה עם “קצת אחרת” שרה זמר ישראלי עכשווי לצד שיריה הקבועים והאהובים על מעריציה. מאז ועד עתה מלווה אותה רכטר בכל הופעותיה בארץ ובחו”ל.
לאחר תקופה מוצלחת בישראל החליטה עופרים לנסות ולשחזר את תהילתה הבינלאומית. היא היגרה לגרמניה ב-1979, והקליטה שם את האלבום “Complicated Ladies” בשיתוף פעולה עם אברהרד שינר (Eberhard Schoener), אשר תרם לאלבום נופך של מוזיקה אלקטרונית ובכך עיצב מחדש את סגנונה המוזיקלי של עופרים לזמן קצר. עופרים נטשה סגנון זה לאחר מכן. בשנת 1982 נישאה בשנית לגרמני פיליפ פון סל (אז בן 22), עוזר במאי בטלוויזיה. פון סל היה דייר משנה שלה במינכן. הופיעה בניו יורק והקליטה שם את “האלבום הלבן” בעבור הד ארצי. באלבום זה שרה עופרים שירי משוררים של שלמה אבן גבירול, יונתן רטוש, חיים נחמן ביאליק, זלמן שניאור ועוד וכמו כן גרסה נוספת של “היו לילות”. בנה היחיד, דוד, נולד בניו יורק, בשנת 1983, שם שהו הוריו לצורך לימודי קולנוע של האב.
עופרים הופיעה בברלין בשנת 1984 בתפקיד חיה במחזה “גטו” מאת יהושוע סובול ובבימויו של פטר צאדק (Peter Zadek) לצד גיורא פיידמן. במחזה שרה עופרים שירים שמקורם בגטו ווילנה.
ב-1988 חזרה להופיע בישראל ויצאה בסבב הופעות חדש. השירים, בין השאר פרי עטם של עלי מוהר ומאיר ויזלטיר יצאו לבסוף במספר אוספים. בשנת 1990 הופיעה עופרים בפסטיבל ערד בערב שהוקדש למרדכי זעירא, המלחין האהוב עליה. בשנת 1991 השתתפה בפסטיבל ישראל בערב שירי רחל המשוררת ובשנת 1995 חזרה לפסטיבל ערד במופע משותף עם יהודית רביץ.
בשנת 1998 כובדה עופרים בהופעה בקונצרט היובל למדינת ישראל עם תזמורת ירושלים של רשות השידור. בשנים אלו חזרה עופרים והחלה להופיע שוב ברחבי גרמניה.
בקיץ 1999 השתתפה בסדרה “קלסיקה אחרת” עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בהיכל התרבות בתל אביב.
באוגוסט 2011 הייתה אורחת בשני קונצרטים של אחינועם ניני בהיכל התרבות בתל אביב, בליווי התזמורת הסימפונית חיפה. המופע הזה היה האחרון בהיכל התרבות לפני סגירתו למטרת שיפוצים ושדרוג.
בינואר 2013 כובדה בהופעת אורח במסגרת פסטיבל הזמר והפזמון המחודש.
ביוני 2014 הופיעה בבנייני האומה בירושלים, במסגרת פסטיבל ישראל, במופע משותף, “שני אורות בליל”, יחד עם יהורם גאון. עופרים שרה כמה משיריה הקלאסיים ורומנסרות ספרדיים.
במאי 2015 לאחר יותר מארבעים שנה מהופעתה ההיסטורית, הופיעה שוב בהיכל התרבות בתל אביב. את ההופעה ליווה יוני רכטר שגם ניהל אותו. המופע הועבר בשידור ישיר בגלי צה”ל ואף צולם.
עופרים היא זמרת מבצעת שפיתחה סגנון אמנותי משלה. היא שרה בעיקר שירי משוררים. לרבים משיריה נופך מלנכולי. היא סולדת מהקלטות מוקדמות ומקפידה לשיר “חי” בכל הופעותיה המצולמות באולפני הטלוויזיה. בעיבודי רוב השירים שלה אין כלי הקשה והיא מעדיפה כלים אקוסטיים בלבד. סגנונה יוצא דופן כי היא שרה שירים קלאסיים רבים אך באופן אמנותי שהוא שונה ממה שאנו מכירים כ”סגנון קלאסי”. סגנונה דרמטי אך אינו גולש למלודראמטיות. עופרים אינה מקפידה תמיד על המקור בכל מה שנוגע ללחן ומשנה לעיתים קרובות את קצב השיר (סגנון הרובטו) ולכן אף ביצוע שלה אינו זהה לקודמו. זאת גם הסיבה שהיא מעדיפה לעבוד עם יוני רכטר כי אתו מתקיים דו-שיח מוזיקלי הדדי שאופייני לסגנון זה.
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים. שירת הנודד פלייבק קריוקי
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. היה או אולי לא היה פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב.
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית.
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”). שירת הנודד פלייבק קריוקי
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים.
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם