אם אשכחך ירושלים יעקב שוואקי פלייבק

39.00

נקה
קטגוריה:

תיאור

אם אשכחך ירושלים יעקב שוואקי פלייבק

האזן לדוגמית פלייבק

מוזיקה חסידית, היא סוגה מוזיקלית השייכת למוזיקה היהודית. במקור, המונח כלל רק ניגונים ושירים שהושרו בתנועת החסידות, בה יוחס למוזיקה תפקיד חשוב בעבודת השם.
בימינו התרחב המונח והוא כולל את מרבית הז’אנרים המוזיקליים הרווחים בחברה היהודית אורתודוקסית.
ניגונים חסידיים, היא סוגה מוזיקלית השייכת למוזיקה היהודית. המונח כולל ניגונים ושירים שהושרו בתנועת החסידות, בה יוחס למוזיקה תפקיד חשוב בעבודת השם, וכן שירים בסגנון זה שהולחנו כיום, שירים וניגונים אלו מלווים את התפילות ומושרים גם בטישים, התוועדויות, חתונות, סעודות מצווה ומועדים נוספים. בין האמנים הבולטים בתחום זה ניתן למנות את חיים בנט, יוסף משה כהנא, ירמיה דמן ובן ציון שנקר.
מוזיקה חסידית מודרנית הנשענת על בסיס המוזיקה החסידית המסורתית בליווי כלים חדשים ובמקצב מהיר יותר, בהשפעה בולטת של סגנונות הרוק, הפופ, הדאנס ומוזיקה מערבית אחרת.
בין האמנים הבולטים בתחום זה ניתן למנות את הזמרים מרדכי בן דוד, אברהם פריד, יעקב שוואקי, אוהד מושקוביץ, ליפא שמלצר, בני פרידמן ועוד, את המלחינים (חלקם גם מעבדים) יוסי גרין, פנחס (פינקי) ובר, ישראל לאם, משה מרדכי (מונה) רוזנבלום, משה לאופר רובי בנט ועוד.
ז’אנר המשלב מוטיבים מזרחיים אך מושר על ידי זמרים המשתייכים לז’אנר החסידי, על פי רוב ללא מבטא מזרחי.
במוזיקה החסידית בולטת הופעת ילדים, המהווים תחליף לקול הסופרן הנשי. מקהלות ולהקות של ילדים מבצעות על פי רוב שירים השייכים לז’אנר החסידי. מקהלות הילדים משמשות הן כז’אנר בפני עצמו והן כקרש קפיצה של הסולנים לקריירה מוזיקלית בעתיד, בהסתמך על כישורים ופרסום שרכשו כחברים במקהלות ובלהקות. בין הלהקות והמקהלות הבולטות שפעלו בעבר: פרחי לונדון של יגאל צליק (נחשב כאבי להקות ה”פרחי”), פרחי טורונטו של ירחמיאל ביגון שהקים בהמשך את פרחי מיאמי, צליל וזמר של אברהם רוזנברג ועמודי שיש של שמואל בורגר, ובישראל: רננו חסידים של חיים בנט, ופרחי צברים ואנעים זמירות של משה מרדכי רוזנבלום.
בין הלהקות והמקהלות הפעילות כיום: הקינדרלעך, פרחי ירושלים ומלאכים (של תלמידי בית הספר “מלאכים” לקול ולמוזיקה יהודית אומנותית), ובחו”ל: פרחי מיאמי של ירחמיאל ביגון[1] ופרחי בני הישיבות (“ישיבה בויס”).
עם ילדי הפלא הבולטים בעבר ובהווה נמנים: יוסל’ה רוזנבלט, חיים אליעזר הרשטיק ובנו ישראל, אברהם פריד, מוטי זינגבוים, אהרן הלוי (מוכר מאז כמוטי ויזל), עמית ליסטוונד, רפי ביטון, נתי שיש, דודי הרץ, מידד טסה, יונתן שינפלד, מישל כהן (מהסולנים הראשיים של “פרחי ירושלים” ומצטיין העונה הראשונה של התוכנית בית ספר למוסיקה).
מוזיקה דתית מזרחית המושפעת ממוזיקה ערבית וממוזיקה ים תיכונית ישראלית. בין האמנים הבולטים בתחום זה ניתן למנות את הזמרים אורי שבח, חיים ישראל, יניב בן משיח, איציק אשל, איציק דדיה וגד אלבז ואת המלחינים שמואל יונה ושרון אבילחק. אביהו מדינה הוא זמר, כותב ומלחין מהבולטים ביותר במוזיקה המזרחית.
מוזיקה יהודית מקורית (נקראת גם מוזיקה אלטרנטיבית) היא מוזיקה עכשווית הכוללת מגוון סגנונות כגון רוק, פופ, מוזיקת עולם, מוזיקה אתנית ועוד. המשותף לכולם הוא המסר שמנסים האמנים להעביר דרך שיריהם. בין האמנים הבולטים בתחום זה ניתן למנות את שני האחים אהרן ויונתן רזאל, אודי דוידי, יוסף קרדונר,ישי ריבו, עדי רן ושולי רנד.
בין האומנים הבולטים במוזיקה החסידית, שלמעשה יצר זרם נוסף בתוכה, הוא הרב שלמה קרליבך. הוא הושפע מניגונים חסידיים רבים ובמיוחד מניגוני חב”ד ומודז’יץ, וממהפכת המוזיקה של שנות ה-60 ואמנים דוגמת בוב דילן והביטלס. במוזיקה שלו הוא שילב אלמנטים של מוזיקת רוק ומוזיקת נשמה, והתחיל ז’אנר ייחודי שנקרא שירת קרליבך בין האמנים המגדירים עצמם כתלמידיו ניתן למנות את יהושע אנגלמן, יהודה גרין, שלמה כ”ץ, חזקי סופר וחיים דוד סרצ’יק.
כיום נחשבת המוזיקה החסידית כמוזיקה המיועדת בעיקר לציבור הדתי. תחנות הרדיו החרדיות משדרות בעיקר מוזיקה חסידית. בשנים האחרונות, הגיעה המוזיקה החסידית אף לאינטרנט, בין באתרים המכילים קובצי שמע ובין בכתבות טקסט ווידאו.
תמונת מצב נתונים ירושלים 2013
במגוון רחב של נושאים ביניהם אוכלוסייה, כלכלה, חינוך, תיירות ובינוי. הפרסום נועד להנגיש
לקהל הקוראים את עיקרי הממצאים מהשנתון הסטטיסטי לירושלים באמצעות תאור מילולי
קצר המלווה בגרפים ובמפות מאירי עיניים, שמסייעים להבין ולהתרשם מהמתרחש בירושלים,
העיר הגדולה והמורכבת בערי ישראל.
המקור העיקרי לנתונים המופיעים בפרסום הוא השנתון הסטטיסטי לירושלים, הכולל כ-250
לוחות מפורטים ועשרות גרפים. השנתון יוצא לאור מדי שנה על ידי מכון ירושלים לחקר ישראל
ועיריית ירושלים ובתמיכת הרשות לפיתוח ירושלים )הרל”י( וקרן לייכטאג )ארה”ב(.
נתוני השנתון הסטטיסטי לירושלים נאספים ממקורות רבים ומגוונים שהעיקריים שבהם הם
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ועיריית ירושלים.
אוכלוסייה — בשנת 2013 מנתה אוכלוסיית ירושלים 900,829 תושבים — 200,522%( 63 )
יהודים ואחרים )שאינם ערבים( ו-600,307%( 37 )ערבים. באזורים שנוספו לעיר לאחר 1967
התגוררו 500,507 תושבים, 900,201 מהם יהודים שהיוו %40 מכלל התושבים באזורים אלו,
ו-%39 מכלל האוכלוסייה היהודית בעיר. 500,305 תושבים ערבים גרו באזורים הללו והם היוו
%60 מכלל התושבים באזורים אלו ו-%99 מהאוכלוסייה הערבית בעיר.
במהלך שנת 2013 גדלה אוכלוסיית ירושלים ב-%8.1( 600,14 נפשות(. האוכלוסייה היהודית
גדלה ב-%4.1( 100,7 נפשות( בעוד שהאוכלוסייה הערבית גדלה ב-%5.2( 500,7 נפשות(. נתונים
אלו מצביעים על כך שגידול האוכלוסייה הערבית גבוה מזה של האוכלוסייה היהודית, הן באופן
יחסי והן באופן מוחלט.
ריבוי טבעי — שיעור הריבוי הטבעי בקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים גבוה במעט מזה
שבקרב האוכלוסייה היהודית. בשנת 2013 היה שיעור הריבוי הטבעי )ההפרש בין מספר הלידות
לאלף נפש למספר הפטירות לאלף נפש( בקרב האוכלוסייה היהודית 1.23 לאלף נפש בהשוואה
ל-7.23 בקרב האוכלוסייה הערבית. יש לציין ששיעור הריבוי הטבעי של האוכלוסייה היהודית
בירושלים גבוה באופן ניכר משיעור הריבוי הטבעי של האוכלוסייה היהודית בישראל — 1.23
ו-8.14 בהתאמה. גם שיעור הריבוי הטבעי בקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים )7.23 )גבוה
משיעור הריבוי הטבעי של האוכלוסייה הערבית בישראל )8.20 ,)אם כי בפער נמוך יותר מזה
שבקרב האוכלוסייה היהודית.
פיריון — במשך שנים רבות היה שיעור הפריון של הנשים הערביות בירושלים גבוה מזה של
הנשים היהודיות. אולם בחומש האחרון חלה ירידה בשיעור הפריון הכולל )מספר הילדים שאישה
צפויה ללדת במהלך חייה( בקרב הנשים הערביות ועלייה בשיעור הפריון של הנשים היהודיות.
בשנת 2008 לראשונה השתווה הפריון הכולל של הנשים הערביות לזה של הנשים היהודיות ומאז
עולה פריון הנשים היהודיות על זה של הערביות. בשנת 2013 הוא עמד על 3.4 ילדים בממוצע
לאישה יהודייה בהשוואה ל-4.3 ילדים בממוצע לאישה ערבייה. נתונים אלו צפויים להשפיע
על קצב הגידול של שתי האוכלוסיות, כך שאם תימשך מגמה זו צפויה ירידה בקצב הגידול של
האוכלוסייה הערבית ועלייה בקצב הגידול של האוכלוסייה היהודית.
הגירה — בשנת 2013 עזבו את ירושלים ליישובים אחרים בארץ 900,17 תושבים, ועברו אליה
מיישובים אחרים בארץ 500,10 תושבים חדשים. כפועל יוצא מאזן ההגירה של העיר היה שלילי
ועמד על 400,7 -תושבים. מבחינה גאוגרפית של מאזן ההגירה מצטיירת התמונה הבאה: מאזן
ההגירה השלילי הגבוה ביותר של ירושלים נרשם עם המטרופולין שלה 600,4 ,-שכולל את
מחוזות יהודה ושומרון )800,2 )-ומחוז ירושלים )800,1 .)-היישובים שלירושלים היה איתם מאזן
הגירה שלילי הגבוה ביותר הם: בית שמש )060,1 ,)-תל אביב )880 ,)-ביתר עילית )750 ,)-גבעת
כמחצית )%48 )מהעוזבים את העיר עברו ליישובי מטרופולין ירושלים. %38 מהנכנסים לעיר
עברו אליה מיישובי מטרופולין ירושלים.
על פי הערכות, מאזן ההגירה השלילי של האוכלוסייה החרדית בירושלים עמד על כ-700,2 -והוא
היווה %31 מכלל מאזן ההגירה השלילי של ירושלים. יישובי היעד העיקריים של האוכלוסייה
החרדית שעזבה את העיר הם: בית שמש, ביתר עילית, מודיעין עילית וגבעת זאב.
עלייה — בשנת 2013 השתקעו בירושלים 300,2 עולים חדשים, ומספרם היה גבוה ממספר
העולים שהשתקעו בתל אביב )500,1 )ובחיפה )100,1 .)העולים שהשתקעו בירושלים היוו כ-%14
מכלל העולים לישראל, בהשוואה ל-%9 בתל אביב ו-%5 בחיפה. מבין כלל העולים שהשתקעו
בירושלים בשנים 2010-2013% — 32 הם מארה”ב, %20 מצרפת, %18 מברית המועצות לשעבר
ו-%8 מבריטניה. בישראל לשם השוואה %43 מהעולים הם מברית המועצות לשעבר, %14
מארה”ב, %12 מצרפת ו-%12 מאתיופיה.
בנייה — שנת 2013 היתה שנת שיא בהתחלות בנייה בירושלים ושנת 2014 המשיכה את המגמה.
בשנה זו החלה בנייתן של כ-700,3 דירות למגורים, וזהו מספר הדירות הגדול ביותר שנבנה
בירושלים בעשרים השנים האחרונות. שנת 2013 היתה שנת שיא גם בגמר בנייה בירושלים, ושנת
2014 המשיכה את המגמה. בשנה זו הסתיימה בנייתן של כ-500,2 דירות למגורים, ובשנתיים
אלו מספר הדירות שבנייתן הסתיימה בירושלים היה הגבוה ביותר בעשור האחרון.
חינוך — מערכת החינוך בירושלים היא הגדולה, המגוונת והמורכבת ביותר בארץ. בשנת
הלימודים תשע”ה )2015/2014 )למדו במערכת החינוך בירושלים כ-600,274 תלמידים. בחינוך
העברי במנח״י )ממלכתי, ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי( למדו 300,63 תלמידים. בחינוך החרדי
למדו 700,100 תלמידים ובחינוך הערבי למדו 600,110 תלמידים )600,89 בחינוך הציבורי
וכ-000,21 בחינוך הפרטי(.
בחומש האחרון )תשע”א-תשע”ה( חל גידול של %8 במספר התלמידים בחינוך הממלכתי,
הממלכתי-דתי והממלכתי-חרדי. מספר התלמידים בחינוך החרדי עלה באותה תקופה ב-%6 .
במגזר הערבי )ציבורי ומוכר שאינו רשמי, לא כולל פרטי( חל גידול של כ-%30 במספר
התלמידים.
במוסדות להשכלה גבוהה בירושלים למדו בשנת תשע”ג )2013/2012 )100,38 סטודנטים, שהיוו
מעניין לציין ששיעור ההשתתפות בכח העבודה של נשים יהודיות בירושלים בגילאי העבודה
העיקריים )%82 )גבוה מזה של גברים יהודים )%72 .)בישראל המצב שונה ושיעור ההשתתפות
של הנשים היהודיות )%87 )דומה לזה של הגברים היהודים )%88 .)שיעור ההשתתפות בכח
1 כולל הקמפוס של האוניברסיטה העברית ברחובות.
העבודה של הנשים הערביות בירושלים בגילאי העבודה העיקריים נמוך מאוד )%22 )והוא נמוך
באופן ניכר מזה של הגברים הערבים )%87 .)שיעור ההשתתפות של הנשים הערביות בישראל
)%36 )גבוה יותר משל הנשים הערביות בירושלים )%22 ,)אך נמוך באופן ניכר מזה של הגברים
הערבים בישראל )%82 .)שיעור ההשתתפות בכח העבודה של הגברים הערבים בירושלים גבוה
מזה של הגברים היהודים בירושלים )%87 ו-%72 ,בהתאמה(. בישראל המצב הפוך ושיעור
ההשתתפות של הגברים הערבים נמוך במעט משיעור ההשתתפות של הגברים היהודים )%82
ירושלים מהווה מוקד משיכה לתיירים מחו”ל ובשנת 2014 נרשמו במלונות תיירות בירושלים
000,982,2 לינות תיירים שהיוו %32 מלינות התיירים בישראל. זאת בהשוואה ל-700,164,2
לינות תיירים בתל אביב )%24 )ו-500,807 לינות תיירים באילת )%9 .)
מספר לינות הישראלים בירושלים וחלקם מכלל לינות הישראלים בישראל נמוך באופן ניכר מזה
של התיירים מחו”ל. בשנת 2014 עמד מספר לינות הישראלים בעיר על 200,815%( 6 מכלל לינות
הישראלים בישראל(, בהשוואה ל-000,644 לינות בתל אביב )%5 )ו-500,157,6 לינות באילת
ירושלים היא העיר הגדולה ביותר בישראל בשטחה. שטח השיפוט שלה משתרע על פני 125 אלף
דונם. לשם השוואה, שטחה של העיר באר שבע הוא 84 אלף דונם, של חיפה 69 אלף דונם, של
2 52 אלף דונם, ושל מעלה אדומים 49 אלף דונם.
ראשון לציון 59 אלף דונם, של תל אביב
ירושלים היא גם הגדולה בערי ישראל באוכלוסייתה, ובסוף שנת 2013 מנתה אוכלוסיית העיר
3 900,829 תושבים. העיר השנייה בגודלה היא תל אביב )אשר מנתה בסוף שנת 2013 600,418
תושבים( ואחריה חיפה )200,273 תושבים(. אוכלוסיית ירושלים מנתה 200,522 יהודים
ו-600,307 ערבים. האוכלוסייה הערבית כללה רוב מוסלמי )500,295% — 96 )ומיעוט נוצרי
)000,15% — 4 .)
בשנת 2013 היוותה אוכלוסיית ירושלים כ-%10 מכלל אוכלוסיית ישראל. האוכלוסייה היהודית
היוותה כ-%8 מכלל האוכלוסייה היהודית בישראל, בעוד שהאוכלוסייה הערבית היוותה כ-%18
מכלל האוכלוסייה הערבית בישראל.
במהלך השנים חלה ירידה בחלקה של האוכלוסייה היהודית בירושלים, במקביל לעלייה בחלקה
של האוכלוסייה הערבית. חלקה של האוכלוסייה היהודית בעיר ירד מ-%74 בשנת 1967 ל-%72
בשנת 1980 ,ל-%68 בשנת 2000 ול-%63 בשנת 2013 .במקביל חלה עלייה בחלקה של האוכלוסייה
הערבית מ-%26 בשנת 1967 ל-%28 בשנת 1980 ,ל-%32 בשנת 2000 ול-%37 בשנת 2013 .
2 במסמך זה כאשר מופיעים נתונים על תל אביב הכוונה היא לתל אביב-יפו.
3 אלא אם מצוין אחרת, בכל מקום בו מוזכרת האוכלוסייה היהודית — הכוונה היא לקבוצת האוכלוסייה “יהודים
ואחרים”, כלומר — כלל האוכלוסייה שאינה ערבית וכוללת: יהודים, נוצרים שאינם ערבים ואוכלוסייה ללא סיווג
ה הערבית בירושלים מנתה כאמור 600,307 תושבים, והיא גדולה יותר מהאוכלוסייה
הערבית בערים הערביות הגדולות בישראל. הערים הערביות הגדולות ביותר בישראל הן: נצרת
)400,74 ,)רהט )700,58 ,)אום אל-פחם )600,50 ,)טייבה )600,39 )ושפרעם )700,38 .)
חלקה של האוכלוסייה הערבית בירושלים )%37 )גבוה באופן ניכר בהשוואה לחלקה של
האוכלוסייה הערבית בישראל )%21 ,)בחיפה )%11 )ובתל אביב )%4 .)
אוכלוסיית ירושלים, לפי קבוצת אוכלוסייה (אחוזים), 1922-2013
במהלך השנים עלה גם אחוז התושבים היהודים מתוך כלל תושבי האזורים שנוספו לעיר לאחר
1967 :בשנת 1972 עמד אחוז זה על %10 בלבד, ב-1983 הוא עמד על %39 והוא עלה ל-%46
ב-1996 .אולם משנת 1997 נרשמה ירידה הדרגתית באחוז היהודים באזורים אלו ובשנת 2013
הוא עמד על %40 .ירידה זו נובעת מגידול מהיר יותר של האוכלוסייה הערבית באזורים אלו
500,305 תושבים ערבים התגוררו בשנת 2013 באזורים שנוספו לעיר לאחר 1967 ,שהם %60
מכלל התושבים באזורים אלו ו-%99 מכלל התושבים הערבים בעיר. בשכונות הערביות הגדולות
התגוררו בשנת 2013 :800,35 תושבים בבית חנינא, 200,28 ברובע המוסלמי בעיר העתיקה,
600,24 בראס אל-עמוד, 300,24 בא-טור ובמורדות הר הזיתים, 800,22 בשועפאט ו-600,22
במהלך שנת 2013 גדלה אוכלוסיית ירושלים ב-600,14 נפשות. מספר התושבים הערבים שנוספו
לירושלים בשנה זו )500,7 נפשות( גדול יותר ממספר התושבים היהודים שנוספו לעיר )100,7
אוכלוסיית ירושלים מתאפיינת במבנה גילים צעיר. בשנת 2013 היה הגיל החציוני של תושביה 24
שנה )כלומר, מחצית האוכלוסייה צעירה מ-24 והמחצית האחרת מבוגרת מ-24 .)לשם השוואה,
אוכלוסיות הערים תל אביב וחיפה מבוגרות באופן ניכר מאוכלוסיית ירושלים והגיל החציוני
בהן היה 35 ו-38 ,בהתאמה. הגיל החציוני של כלל אוכלוסיית ישראל היה 30 .הגיל החציוני
הנמוך בירושלים נובע מחלקן הגבוה של האוכלוסייה החרדית והאוכלוסייה הערבית בעיר —
אוכלוסיות אשר מתאפיינות במבנה גילים צעיר במיוחד, בשל מספר ילדים גבוה למשפחה.
האוכלוסייה היהודית בירושלים מבוגרת יותר מהאוכלוסייה הערבית. בשנת 2013 היה הגיל
החציוני בקרב האוכלוסייה היהודית 26 בהשוואה ל-20 בקרב האוכלוסייה הערבית. באותה
שנה היה הגיל החציוני של האוכלוסייה היהודית בישראל 32 ושל האוכלוסייה הערבית 22.
ירושלים מתאפיינת באחוז גבוה יחסית של ילדים )בני 0-14 )ובאחוז נמוך יחסית של מבוגרים