אך יא ראב פלייבק קריוקי

39.00

נקה
קטגוריה:

תיאור

אך יא ראב פלייבק קריוקי

האזן לדוגמית אך יא ראב סלאח שבתי

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

 


“סאלח שבתי” החל כסדרת מערכונים שכתב אפרים קישון ללהקת הנח”ל בשנות החמישים. על בסיס המערכונים יצר קישון סרט קולנוע בהפקתו של מנחם גולן, בו כיכב חיים טופול ובתפקידים משניים השתתפו זהרירה חריפאי, גילה אלמגור, אסתר גרינברג, אריק איינשטיין, שייקה לוי, גאולה נוני, שרגא פרידמן ומרדכי ארנון. נערכו 45 ימי צילום, ועלות ההפקה הסתכמה ב-400,000 ל”י.הקרנת הבכורה של הסרט התקיימה ב-2 ביוני 1964, בקולנוע חן בירושלים.‏הוא זכה להצלחה קופתית כבירה ומכר 1,184,900 כרטיסים, הישג המציב אותו כסרט השלישי הנצפה ביותר בתולדות ישראל.שמואל אור, מבקר “חרות”, כתב כי “למרות ערכו האמנותי הירוד, שבר סאלח שבתי את כל שיאי הקופה… אין ספק: סאלח שבתי יהיה הסרט הישראלי הראשון, שללא כל מענקים וסובסידיות, יכסה את כל הוצאות הייצור שלו ויכניס רווח רב ליצרניו.”‏[4] הוא שווק לחו”ל, הצליח גם בבתי הקולנוע בארצות הברית, זכה בשני פרסי גלובוס הזהב ואף הועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.
העלילה מתרחשת בשנות החמישים לאחר הקמת מדינת ישראל, ומראה בצורה סאטירית את שהתרחש באותם זמנים, על קשיי העלייה והקליטה של עדות המזרח ויחסם של ילידי הארץ אליהם, הביורוקרטיה הבלתי אפשרית והפוליטיקה הישראלית הלא נקייה – כל זאת דרך דמותו של סאלח, עולה חדש שהגיע לישראל עם משפחתו ונאלץ להסתגל במהירות להווי החיים הישראלי.
את ההשראה לדמותו של סאלח שאב קישון מעולה חדש, שהוא ומשפחתו התגוררו עמו בצריפון במעברת “שער עלייה” בחיפה, בשנת 1949. יש הרואים בשמו של סאלח כשם סימבולי המרמז בהומור קישוני לביטוי “סליחה שבאתי”,כדוגמת הביטוי “סליחה שאני חי” (לאחר מלחמת ששת הימים הוציא קישון ספר הומוריסטי בשם “סליחה שניצחנו”).
קטעים מהסרט צולמו בפנימיית הכפר הירוק, וחלקם במעברה שהייתה קיימת מול הפנימייה.
סאלח שבתי הוא עולה שהגיע מאחת מארצות ערב יחד עם משפחתו המורחבת, אשתו ועוד שבעה ילדים (ודמות נוספת של אישה זקנה בלתי מזוהה שהצטרפה אליהם), בשנות ה-50 המוקדמות, מעט לאחר הקמת מדינת ישראל. עם הגיעו לישראל נשלח סאלח למעברה ומתרגל במהירות לחיי המקום ואף מגיע למעמד של מנהיג הקהילה, שנמצאת ליד קיבוץ אידאולוגי. עם התקרבות מועד הבחירות, נציגים ממפלגות שונות מציעים לו הצעות שונות (כמו למשל, שיכון), ומבקשים בתמורה שיפעל כקבלן קולות וידרבן את כל אנשי המעברה להצביע עבורם. אבל סאלח הוא אדם ישר ותמים מטבעו. הוא מתמודד עם הביורוקרטיה הישראלית הצעירה, מנצל את חולשותיה הידועות ולבסוף מנצח אותה וזוכה
יוצרים: במאי – אפרים קישון, תפאורה – רוני תורן, מוזיקה – נורית הירש, תנועה – גברי לוי ושלמה רוזמרין, תאורה – אריה כץ
שחקנים: סאלח שבתי – זאב רווח, אתרוגה – גאולה נוני, שמעון שבתי – יהודה אליאס, חבובה שבתי – דפנה דקל, ניסים – אייל לוי/ערן יובן, מזל – מילי הררי/שירלי קלרמן, פנינה – שרון זרפיאן, עבדאללה – כפיר דהן/ארז רוזנווקס, ג’ולה – שולמית אדר, גולדשטיין – אברהם מור, הקשיש – ראובן גולדווסר, הפרחח – יוסי אשדות, ההונגרי – אלי מגוליאנו, הז’לוב – גרגורי טל, הפונדקאית – דבי בסרגליק, מלצרית – סיגי חזמה, נוימן – שמעון לב-ארי, פרידה – נירה רבינוביץ, צ’צ’יק – דוד ד’אור, בת-שבע – חני נחמיאס, זיגי – ראובן לביא, יחזקאל שולטהייס – אברהם רונאי, נרציסה – יעל עמית, בר הוניג – מישא נתן, דניאל וייסברגר – עמי מנדלמן, הפרחחית – ורדינה כהן
השיר מתוך המחזמר, “אח יא-רב” (מילים: חיים חפר, לחן: נורית הירש), הפך ללהיט גדול בביצועו של רווח.
שחקנים: סאלח שבתי – זאב רווח, בת שבע – שרון שחל, חבובה – עירית בוסקילה. צחי נוי, נתן נתנזון, יובל אברמוביץ’, שלמה סדן, תקווה עזיז, דני שגב, אסתי כץ, איריס שגב, דורון אורן, דגנית דרו, יהודה אליאס
יוצרים: במאי – משה קפטן, במאי משנה – תומר מוקד, תפאורה – ערן עצמון, תלבושות – יובל כספין, כוראוגרפיה – מיטל דאמרי, ניהול מוזיקלי: יוסי בן נון, עיצוב תאורה – מרטין עדין, מפיק ראשי – אבי גז, קלידים – גיורא ליננברג/נדב רובינשטיין, קורפטיציה – מיכל סולומון, עיבודים – יוסי בן נון ועמית פוזננסקי
שחקנים: סאלח שבתי – איציק כהן, אתרוגה – שרונה אלימלך/לימור עובד, שמעון שבתי – אוהד יהודאי, חבובה שבתי – אלינור אהרון, גולדשטיין – גיל קפטן/נדב אסולין, נוימן – דויד בילנקה, פרידה – שרית וינו אלעד/אורית פלג, צ’צ’יק – רועי קקון/ערן חגי, בת-שבע – טל בלנקשטיין, זיגי – גלעד שמואלי/גיא ברכה, יחזקאל שולטהייס – יובל ברגר, נרציסה – דקלה הדר/איה שבא, בר הוניג – ניסו שליו, דניאל וייסברגר – יעקב תמיר/דן קיזלר.
שחקני מתנ”ס שדרות: אלברט אלחרט, משה ליבנה, אביחן וקנין, דודו אבגי, נדב בניטה, גלעד ממן / בועז צפריר, מיטל סיאני, דניאל אוחנה, סתיו כהן, ליאור עזרן, נעה סאים, סתיו חג’בי, רון מרקוביץ, אליה בראון, בר כנעני, יובל צ’יבוטרו, טל דהן.
4. תיאטרון השעה הישראלי, הצגת בכורה: 26 במרץ 2014
יוצרים: עיבוד ובימוי: גדי צדקה, מוזיקה – ארז יולביץ’, תפאורה – סאשה ליסאנסקי, תאורה – אורי מורג, תלבושות – לימור הרשקו
שחקנים: סאלח שבתי – יעקב כהן/גדי צדקה/שמעון מימרן, אתרוגה – שרונה אלימלך, חבובה – הילה סעדה, נוימן – יורם יוספסברג. לאה גלפנשטיין/תמר שם אור, רביב מדר, יואל
למרות הצלחתו הכבירה של הסרט, במיוחד בקרב בני עדות המזרח, נמתחה עליו ביקורת קשה באמצעי התקשורת. הביקורת הייתה בשני פנים: על איכות הסרט ועל דרך הצגת הדמויות בו.
טענתם של מבקרי הקולנוע הייתה שזהו סרט מסחרי ירוד שרמתו היא כשל סרטוני פרסומת, עם כישורי משחק ותסריט דלים. קישון העיד שגולדה מאיר הורתה לא להוציא את הסרט מחוץ לגבולות ישראל, אך לאחר הצלחתו בארצות הברית והפרסים שזכה בהם – היא חזרה בה. הסרט נחשב כראשון בסוגה שכונתה מאוחר יותר “סרטי בורקס”. הוא כלל את עיקר הארכיטיפים העלילתיים ששימשו לאחר מכן ברוב סרטי הבורקס: התנגשות בין בן עדות המזרח העני לממסד האשכנזי האטום, קשר רומנטי בין אשכנזי המזוהה עם הממסד ונערה ענייה מעדות המזרח, והצלחתו של בן המזרח להערים על האליטה האשכנזית השלטת.
בשנים האחרונות הועלתה מצד מבקרים שונים טענה כי “סאלח שבתי” מציג את דמותו של בן עדות המזרח כדמות סטריאוטיפית ונלעגת, דמות של חסר השכלה שמצליח להסתדר בעזרת תחבולות שונות שהוא נוקט ולא בעזרת כישורים אחרים.‏ יחד עם זאת, הסרט לועג לא פחות לילידי הארץ, ה”צברים”, ומתארם כיהירים ואטומים כלפי העולים וכל מי שאינו נמנה עם חברתם. קישון העיד שאת הסרט יש לבחון במונחים סאטיריים, שהופנו בעיקר כנגד הפוליטיקאים ואנשי השלטון ודרך יחסם לאדם הפשוט.
גם המחזמר שהועלה בשנות השמונים זכה לביקורות לא מחמיאות מצד מבקרי התיאטרון. במיוחד נמתחה ביקורת על הדיאלוגים הגסים, לטענתם, ועל הנצחת הסטריאוטיפים שבו.
רווח נולד במרוקו ונקרא על שמם של זאב ז’בוטינסקי ונחום סוקולוב.‏ רווח היה בן בכור במשפחה מרובת ילדים ובשנת 1948 בגיל 8 עלה עם משפחתו לישראל. בתחילה התגוררה המשפחה במעברה בחיפה. מגיל 9 עד גיל 13 התגורר עם משפחתו בשכונת מוסררה שבירושלים. אביו אף הקים בשכונה זו בית כנסת. מאוחר יותר עברה משפחתו לשכונת קריית יובל שבירושלים. מגיל 13 למד בישיבה התיכונית-חקלאית בכפר חסידים. את שירותו הצבאי עשה בנח”ל.
זאב רווח מזוהה פוליטית עם הליכוד. בשנת 1992 הופיע בתשדירי הבחירות של המפלגה‏. בשנת 2003 התמודד על מושב במועצת עיריית רמת גן מטעם רשימת הליכוד‏.
עבודתו כאמן
רווח הוא בוגר המחזור הראשון של בית הספר למשחק “בית צבי”. בשנת 2010 הוענק לרווח “פרס אופיר” על מפעל-חיים בקולנוע על ידי האקדמיה הישראלית לקולנוע‏. רווח בולט בעיקר בזכות תפקידיו בסרטי בורקס, אף ששיחק בתפקידים ראשיים בסרטים והצגות מסוגות מגוונות ואף על פי שביים וכתב תסריטים מגוונים. מספר שירים שרווח הקליט כשכיכב במחזות זמר וסרטים מוזיקליים הופצו ברדיו.
בשנים 1963–1966 שיחק בתיאטרון “אֹהל”, בין היתר במחזות: “האידיוטית”, “שלושת המלאכים” ו”בלי עין הרע”. בשנים 1966–1973 שיחק ב”תיאטרון הקאמרי”, שם שיחק בין היתר במחזות, “הכושי עשה את שלו”, פרי עטו של יוסף (טומי) לפיד, מחזה שהעלה לאחר שנים בסוף שנות התשעים כשחקן וכבמאי, את דמותו של לאונרדו ב”חתונת הדמים”, את דמותו של אובו ב”אובו המלך”, הנסיך האל ב”הנרי הרביעי”, סר לאנסלוט ב”הדרקון”, פיגארו ב”נישואי פיגארו”, המפקח אזולאי ב”המפקח”. בשנת 1988 הועלה בתיאטרון הלאומי הבימה המחזמר המצליח “סאלח שבאתי” בכיכובו של רווח ולצדו גאולה נוני, חני נחמיאס ועוד. על הבימוי הופקד אפרים קישון ואת המוזיקה למחזמר כתבה המלחינה נורית הירש ומתוך המחזמר זכור במיוחד הלהיט הגדול של ההצגה “אח יא ראב”. ההצגה רצה כ-172 פעמים בהצלחה רבה ברחבי ישראל. לאחר שנים מחוץ לתיאטרון הרפרטוארי, חזר רווח להופיע בשנת 2010 בתפקיד אלברטו בהצגה “ולנטינו” של בית ליסין, לאחר מכן שיחק את דמותו של שמעון בוסקילה בהצגה “בנים גידלתי ורוממתי” ואת דמותו של יוחנן ב”סוחרי גומי”, של המחזאי חנוך לוין. בשנת 2013 עלה המופע “חגיגה בסנוקר” בכיכובו שהתבסס על הסרט המקורי שאף הוא היה בכיכובו. בשנת 2014 העלה רווח את המופע “מומו שיפוצים” אותה הוא מביים ומשחק בה.
בשנת 1994 שיחק בסדרה “פאפא”. בשנים 1999 – 2000 הנחה את התוכנית “בטברנה” בערוץ הראשון. בשנת 2003 שיחק רווח בסדרת הדרמה “המשאית”, ובסוף 2010 שודרה בערוץ הוט 3 ובערוץ הילדים סדרת טלוויזיה בשם “חסמבה דור 3” שם גילם רווח את אלימלך זורקין, תפקיד אותו גילם גם בסרט “חסמבה ונערי ההפקר” משנת 1971. לאחר מכן רווח שיחק גם בסדרה “הכבוד של מרציאנו”, שיצר חיים בוזגלו.
רווח שיחק במעל לשלושים סרטי קולנוע. רשימה חלקית ראו בהמשך (בפילמוגרפיה).
אף שרווח שיחק בתפקידים ראשיים בסרטים והצגות מסוגות רבות, הוא בולט במיוחד ככוכב בסרטי הבורקס. בסרטים אלה זאב רווח מגלם לרוב דמות סטריאוטיפית גרוטסקית של אדם בשולי החברה המפלס את דרכו בהשתלשלות אירועים קומית, המורכבת בדרך כלל מרמאויות קטנות, התחפשויות וחילופי זהויות (אשכנזי/מזרחי, גבר/אישה, עשיר/עני, תאומים ועוד).
בסרט “הגונב מגנב פטור” שאותו ביים ובו השתתף, ניתן למצוא סאטירה בזמן אמת על מאפיינים רבים בחברה הישראלית: עדתיות – השוטר האשכנזי, בועז דוידזון (בן שמו של במאי סרטי הבורקס בועז דוידזון המגולם על ידי אילן דר), מכניס את הגיבור המזרחי לכלא וגונב ממנו את אשתו; קולנוע “מגויס” – רווח מתחפש לשחקן המגלם את אידי אמין בצילומי הסרט “מבצע יונתן” של מנחם גולן, שנערכו באותה תקופה; הרוחניות המזויפת המיובאת מהודו והמזרח – רווח מתחפש למהרישי יוגי, שביקר בישראל באותה תקופה, ועוד.