אותך אילנה אביטל פלייבק קריוקי

39.00

נקה
קטגוריה:

תיאור

אותך אילנה אביטל פלייבק קריוקי

האזן לדוגמית פלייבק

האזן לדוגמית קריוקי/כתוביות

 


אביטל נולדה בפריז, צרפת כבריז’יט אביטבול למשפחה ממוצא תוניסאי. ב-1971, כשהייתה בת 11, עלתה ארצה עם משפחתה. בגיל 13 הקליטה לחברת תקליטים גדולה מצרפת 3 שירים בצרפתית. בגיל 16 הפנה אותה מורה לפיתוח קול למפיק שלמה צח. צח ערך אודישנים לזמרי ליווי ליזהר כהן, ובריז’יט הגיעה לאודישן עם השם החדש אילנה אביטל, אותו החליפה ב-1972 בגיל 12, וכבשה מיד את תשומת לבו בעוצמתה הקולית. היא לא התקבלה כזמרת הליווי, אבל צח החתים אותה אצלו.
בפסטיבל הזמר 1977, כשהייתה בת 17, הופיעה עם השיר “אותך” שכתב והלחין שייקה פייקוב.
ב-1978 השתתפה בפסטיבל הזמר הבינלאומי בצ’ילה עם השיר “לאהוב”, הגיעה למקום השלישי ואף זכתה בפרס ההופעה הטובה ביותר. בשנה זו יצא אלבומה הראשון, “לאהוב”. בשנתיים הבאות היא כמעט שלא הופיעה, והתרכזה בגידול בנה עמית, לימים מוזיקאי.
בספטמבר 1981 יצא תקליטון הבכורה של אביטל בשיר “שלום חבר”, לקראת אלבום בצרפתית. השיר נסק לראש מצעד הפזמונים של מונטריאול. בקריירה שלה מחוץ לישראל היא השתמשה בשמות הבמה “לנה” ו”סנדי מילר”. אותך אילנה אביטל פלייבק קריוקי
ב-1983 השתתפה אביטל בקדם האירוויזיון עם השיר “עוד ועוד”, וזכתה במקום ה-5. ב-1984 הוציאה אלבום בישראל בשם “בזכות ימים כאלה”, שכלל שירי ילדים, והשתתפה בפסטיגל עם השיר “אבא, אמא וארץ ישראל”, אותו הלחינה בעצמה. באותה שנה השתתפה בקדם האירוויזיון של צרפת, שם הגיעה למקום השני. ב-1985 עברה עם בעלה ועם בנם לגור בצרפת. באותה שנה התחרתה שוב במסגרת הפסטיגל עם השיר “בוא אל החגיגה” וזכתה במקום השלישי. ב-1987 השתתפה בקדם האירוויזיון הישראלי עם השיר “די לי די”, לאחר שהגישה מועמדות גם לאירוויזיון בלוקסמבורג. באותה שנה הלחינה עבור עדנה לב את השיר “הדגל שלי” (למילים של יורם טהרלב), שזכה במקום השלישי בפסטיגל. ב-1991 חזרה אביטל לתחרות קדם האירוויזיון עם השיר “אהבתי האחרונה”, שהגיע למקום ה-9 בתחרות. ב-1996 הוציאה קלטת וידאו בשם “אשת חיל”, קלטת מיועדת לנשים ועוסקת בטיפוח חן, ומדריכה כיצד להפוך לאישה נשית ומושכת ולבצע את מטלות הבית בחדווה. בשנה זו ניסתה שוב את מזלה בקדם אירוויזיון עם השיר “לס מואה טמה” שזכה במקום השביעי.
ב-1998 שיחקה במחזמר “היפה והחיה” בתפקיד המכשפה.
שנת 2001 הייתה שנה משמעותית בקריירה שלה: היא חזרה לתודעה אחרי שנים של שקט יחסי, בעקבות הטלנובלה “לגעת באושר” שהפכה להצלחה, ובעקבותיה הופיעה בתחרות הפסטיגל שהתבסס על הסדרה. בנוסף, השתתפה בתפקיד קטן בסרט ההמשך הכושל בסדרת הסרטים “אסקימו לימון”, “אסקימו לימון-החגיגה נמשכת”, ובסדרה “סיטי טאוור”. בוא אל החגיגה פלייבק קריוקי
במאי 2002 עלה המחזמר “מרי לו” ב”הבימה” בהשתתפותה, וב-2004 נסע כל צוות המחזמר לארצות הברית למופעים אחדים בפני הקהילה היהודית. באותה שנה יצא דיסק האוסף הכפול “סיכוי לאהבה”, שכלל את “שיר הפרחה”, בגרסה חדשה. עוד הופיע בדיסק דואט בשם “סיכוי לאהבה”, שכתב עמית בנה. את השיר הקליטה יחד עם אמיר פיי גוטמן. עוד באותה שנה כתבה את ספר הילדים “היה לי פעם חלום”, שהוא למעשה גם ספרה הראשון. ב-2003 השתתפה בתוכנית “המופע של סטיב”. בשנת 2005 שיחקה במחזמר “צלילי המוסיקה” וב-2006, במחזמר “סינדרלה”.
אביטל שמשה סגנית מנהלת אמנותית של בית הספר “הבמה”, בית הספר לאמנויות הבידור בחיפה. טענות רבות הופנו כלפי טוהר הכוונות של בית הספר, ויש שטענו כי הוא נוצר על מנת לעשות כסף על גבם של ילדים ששואפים להתפרסם.
ב-2007 הוציאה אביטל סינגל חדש בשם “צא מהסרט”, והופיעה בהופעת בידור חדשה, “איזה מין שיפוצניק”, לצד יוסי בובליל. בתחילת 2011 הוציאה אביטל סינגל חדש בשם “אז אני לבד” המכונה גם “המנון הגרושות”. באותה שנה השתתפה בתוכנית המציאות של ערוץ 24 “היכל התהילה”.
ב-2012 מופיעה במסגרת הרכב משולש עם אדם ומייקל הרפז, כוכבי היכל התהילה.
שמרית אור (וירז’נסקי) (נולדה ב-5 באוקטובר 1945), היא פזמונאית ואשת ציבור ישראלית. כלת פרס אקו”ם ופרס כינור דוד.
נולדה בירושלים למשורר חתן פרס ישראל יעקב אורלנד ורותה. גדלה והתחנכה ביפו ובחיפה. בוגרת מחזור ד’ (1966) של בית צבי, שם הכירה את שלום חנוך ואתו כתבה את שירם המולחן הראשון, “סתיו”, שהקליטו הצמד חדווה ודוד. עם סיום לימודיה שיחקה אור שנה אחת בתיאטרון הקאמרי והשתתפה בגרסאות המקוריות של מחזות הזמר “עוץ לי גוץ לי” ו”שלמה המלך ושלמי הסנדלר”, לאחר מכן פרשה מעולם המשחק והתמקדה בכתיבה.
שירה הידוע ביותר של אור הוא “הללויה”, שזכה במקום הראשון בתחרות האירוויזיון בשנת 1979 בביצוע גלי עטרי ולהקת חלב ודבש. השיר תורגם לעשרות שפות ובוצע בגרסאות רבות. אותך אילנה אביטל פלייבק קריוקי
בין פזמוניה הידועים: “שיר היונה” (נתנאלה), “אולי עוד קיץ”, “יחד” (חלב ודבש), “צרות טובות” (השלושרים), “אצלי הכול בסדר”, “תני לי יד” (בעז שרעבי), “אל הדרך” (אילנית), “עוד תראי את הדרך” (מתי כספי), “נסיך החלומות” (“ולנטינו”) ו”יש לך שמש” (גלי עטרי). שיריה “כל חיי” בביצוע אבי טולדנו ו”גלגל ענק” בביצוע “חלב ודבש” נבחרו בשנת ה’תש”ם כ”שירי השנה” במצעדים השנתיים של גלי צה”ל ושל רשת ג’ בהתאמה.
במהלך שנות השמונים כתבה אור גרסאות עבריות לשירים לועזיים רבים אשר הפכו ללהיטים. בהם “כמו שאת” (הצרפתי במקור) ו”אני חוזר הביתה” של טוטו קוטוניו האיטלקי, שהפך בביצועו של דורון מזר ל”המנון” החיילים ששבו ממלחמת לבנון הראשונה והושמע רבות.
אור כתבה גם מספר שירי ילדים מוכרים, בהם “אמת או חובה” (ריקי גל), “שכחת לכבות את האור, יערית” (רוחמה רז), “מילה קטנה” (ירדנה ארזי), “בוא אל החגיגה” (אילנה אביטל), “איזידור” (שולה חן) ו”בא אלי מלאך” (דפנה דקל).
לצד הפזמונים כתבה אור שירים אישיים ופוליטיים ונקטה עמדה. באלבום “שם”, אשר נכתב כולו על ידה והולחן ובוצע על ידי יהודית רביץ, נכתבו שירי מחאה פוליטיים וחברתיים (“שם”, “ללב אין מין” ו”נשים יושבות בחדרים” על אלמנות מלחמת לבנון מהעדה הדרוזית).
שיריה של אור זכו להערכה והצלחה כבר מתחילת דרכה. בין המוזיקאים שהלחינו את שיריה: קובי אשרת, משה וילנסקי, שלום חנוך, מתי כספי, נורית הירש, יהודית רביץ, בעז שרעבי, אלון אולארצ’יק, יצחק קלפטר ואחרים.
אור זכתה בפרסים ראשונים בפסטיבלי הזמר והפזמון, בפסטיבל לשירי ילדים, בתחרויות הפסטיגל, קדם אירוויזיון והאירוויזיון. כמו כן נבחרה ל”פזמונאית השנה” של ידיעות אחרונות וזכתה בפרס “כינור דוד” היוקרתי. בשנת 2002 הוענק לה פרס אקו”ם על מפעל חיים.
בנוסף לפועלה המוזיקלי, פעילה אור גם בחיים הציבוריים משנת 1997, אז עברה להתגורר בפרדס חנה והייתה אחת ממובילות המאבק על “החופש לחיות כפי שאנו בוחרים”, ונגד הכפייה הדתית בשכונת “נווה רותם”, שכונת מגוריה. מאבק זה הפך לציון דרך במאבק הארצי בכפייה הדתית, ובהמשך נבחרה לשמש כחברה במועצת פרדס חנה–כרכור, בה כיהנה עשר שנים. כמו כן, התפרסמה פעילותה למען מושתלי הכליות, לאחר שהפכה בעצמה למושתלת כליה. בנוסף, הייתה פעמיים מועמדת לכנסת: בבחירות לכנסת ה-15 מטעם מרצ ובבחירות לכנסת ה-18 מטעם גיל.
מאז 2006 מופיעה אור ברחבי הארץ במופע משיריה ומשירי אביה, המשורר יעקב אורלנד, שנקרא “שני שושנים”. לראשונה היא מבצעת את שיריה בעצמה לצד זמרים ונגנים. החל מ-2007 היא מלמדת פזמונאות (“מילים למנגינות”) במגמת ההלחנה של בית הספר למוזיקה רימון, בבית הספר למשחק בית צבי ובמסגרות נוספות.
במרץ 2010, במסגרת “פסטיבל חולון”, נערך עבור אור ערב מחווה לרגל 45 שנות יצירתה. במופע השתתפו אמנים נודעים ובהם מתי כספי, גלי עטרי, נתנאלה, הראל סקעת, אוהד חיטמן ובן ארצי. בקיץ 2010 ראה אור ספר שבו כינסה לראשונה את שיריה ופזמוניה, ציפור האש, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
שמרית אור, 2005 אותך אילנה אביטל פלייבק קריוקי
אור חיה ויצרה רוב שנותיה בתל אביב. היא בת זוגו של השחקן יוסי וירז’נסקי (מאז 1974), אמא לעורך הדין יותם וירז’נסקי-אורלנד ולמתרגמת הספרים יערית בן יעקב, וסבתא לשני נכדים.
בית ספר יסודי, שמרית אור בנתניה קרוי על שמה
הפזמון יכול להיות כל קטע בשיר, בעל אופי מוזיקלי, קצבי, קולי, או כפי שהוא בדרך כלל, שילוב של כל אלה, אשר נקלט בקלות על ידי המאזין ואשר עוזר לשיר להתבלט. מגוון העקרונות של הפקה הנחשבת לטובה בפופ הם נרחבים ולכן, כאשר האדם העומד מאחורי המוזיקה הוא כותב, או מפיק, או מעבד מוכשר, אזי, כמעט מובטח כי התוצאה הסופית תהיה מבוססת על מספר רעיונות מוזיקליים החוזרים על עצמם כדי לגרות את אוזנו ואת עניינו של המאזין.
טכניקות ההפקה של מוזיקת הפופ עוקבות מקרוב אחרי האופנות המוזיקליות השולטות. בדרך כלל, ז’אנרי משנה של מוזיקה חתרנית שאינה מוזיקת הזרם המרכזי של הפופ, הם בעלי ההשפעה העיקרית על ההפקה של הזרם המרכזי של הפופ. המפיקים המבוקשים ביותר היום, הם לעתים, מוזיקאים הנמצאים בחזית של המוזיקה החדשנית ביותר. אצל בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה, ריהאנה, קייטי פרי, ביונסה ואמני פופ מפורסמים אחרים בשנים האחרונות, ישנן השפעות חזקות של ראפ והיפ הופ ורית’ם אנד בלוז. ההשפעה שהיא קצת יותר חדשנית כיום היא ההופעה המחודשת של הסינתסייזרים.
ברוב המקרים במוזיקת הפופ, מפיק התקליטים הוא דמות מרכזית בתהליך היצירה. הוא זה שבוחר את השירים וגם זה שקובע את הסאונד ואת אופי המוזיקה.
סוג ייחודי של מוזיקת הפופ הם השירים אשר מכונים “בלדות האהבה”. אלו הם שירים בעלי קצב איטי אשר מילותיהם מאופיינות ברגשנות ותכניהם נסובים סביב הנושא הרומנטי באהבה. בלעדייך גידי גוב פלייבק קריוקי
בדרך כלל, המוזיקה נגישה מיידית לכל מי שנוטה להשתתף בתרבות זו, גם אם הוא טירון מוזיקלי. מוזיקת פופ מוצלחת, שלרוב נמדדת במונחים של הצלחה מסחרית, מבוצעת בדרך כלל על ידי מבצעים צעירים, כריזמטיים, מושכים, לבושים בצורה אופנתית ואשר מסוגלים לרקוד היטב. כותבי השירים והמעבדים נשארים לרוב עלומי שם לקהל הרחב. בוא אל החגיגה פלייבק קריוקי
ראשיתה של מוזיקת הפופ היא בשנות ה-60 של המאה ה-20, מעט אחרי מהפכת הרוק אנד רול בעשור הקודם. בעוד להקות הרוק שקמו החל משנות השישים ואילך התיימרו ליצור יצירה בעלת ערך אמנותי, יוצרי הפופ של שנות השישים אמנם התרחקו בהדרגה מהצליל המקורי של הרוק אנד רול, אך נותרו נאמנים לשאיפה ליצור מוזיקה קלילה וקליטה הפונה אל הקהל הרחב.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ניסה המפיק פרנק פריאן ליצור מופע בו המבצעים נמצאים בחזית הבמה ומבצעים תנועות בשפתיהם כאילו הם שרים, אך למעשה הקול הוא הקלטת קולם של זמרים אחרים (“תזמורת בצורת”). לתוצאה קראו מילי ונילי והיא הצליחה מסחרית עד אשר נתגלתה התרמית והתברר כי לצמד המופיעים אין שום קשר להפקה המוזיקלית. כיום, חלק מכוכבי מוזיקת הפופ עדיין משתמשים ב”פלייבקים” אך בכאלה שהוקלטו על ידם באולפן מראש. אותם כוכבים מסבירים זאת בכך שמטרתם היא לא לכסות על כישורי שירה ירודים, אלא לשמור על טיב הביצוע למרות שקשה מאוד לבצע את השיר תוך כדי הריקוד האינטנסיבי הנפוץ במוזיקת הפופ. מבקרי תופעה זו טוענים לעומתם, כי בהופעה חיה יצירת המוזיקה החיה (מושרת, מנוגנת או שתיהן יחד) היא לב העניין וצריכה לקבל קדימות על פני דברים הנחשבים בעיניהם למשניים כמו ריקוד והופעה תיאטרלית.
רבים מבקרים את המסחור של מוזיקת הפופ, ואת הנטייה, הקיימת לטענתם, לראות את רווחי חברות התקליטים, כשיקול בלעדי המתגבר על השיקולים האמנותיים. הטענה היא כי חברות התקליטים בוחרות מבצעים צעירים ונאים ללא קשר ליכולתם המוזיקלית ומשווקות אותם בכל ערוצי השיווק למטרת מכירת מוצר מוזיקלי רקיד שקהל היעד שלו הוא ילדים לפני או בתחילת גיל הנעורים. סגנון פופ זה מכונה בלעג “טין פופ” (Teen Pop, בתרגום חופשי: “פופ לבני נוער”).
תדמיתם של כוכבי הפופ נחשבת לעתים כחשובה יותר מהמוזיקה אותה הם יוצרים. עקב כך, כוכבי פופ ומנהליהם עושים מאמצים גדולים כדי להקרין את הדימוי המבוקש על ידם דרך ביגוד, קליפים המוקרנים בטלוויזיה, חדירה לידיעות באמצעי התקשורת הפופולריים ובאמצעים דומים נוספים. ואמנם, אמני ולהקות פופ רבים, מתוכננים ונבנים מראש על פי השאיפה להשיג דימוי מסוים.
רידת הפופולריות של הרוק הישראלי שהחלה בעשור הקודם, אף התגברה בעשור הראשון של המאה ה-21, מסיבות דומות. המצב הביטחוני הקשה, ובפרט האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הביאו להעדפה ציבורית של מוזיקה קלילה יותר, והצלחתן של תוכניות ריאליטי מוזיקליות כגון כוכב נולד חיזקו נטייה זו. במרכז המוזיקה הישראלית של תקופה זו עומדים סגנונות הפופ והמוזיקה מזרחית, ורוב היוצרים הצעירים משתייכים אליהם. עם זאת, בניגוד לתקופות קודמות נחשב הרוק בעיני המבקרים והציבור כיצירה “גבוהה” יותר מהמוזיקה הפופולרית והתגברה ההערכה ליוצרים בתחום זה.
בתחילת העשור המשיכה להיות יצירת הרוק מועטת ומרוכזת בעיקר בידי יוצרים ותיקים, אך עם זאת הופיעו יוצרים חדשים שאף נתנו ביטוי לסגנונות והשפעות חדשות. בין היוצרים הצעירים הללו התבלט כבר בשנת 2000 שלומי שבן, שבאלבום הבכורה שלו ניכרה השפעה של רקעו הקלאסי וכן שפה הומוריסטית ועשירה, מה שזיכה אותו בהערכה רבה כמו גם בהצלחה מסחרית. יוצרת צעירה אחרת שהחלה את פעילותה בתקופה זו היא רונה קינן, שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004, וזכתה לשבחים רבים ולקהל אוהד כיוצרת של רוק אישי ומקורי. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של נעם רותם, סולן להקת הבריטפופ הישראלית קרח תשע שהתפרקה מספר שנים קודם לכן, שיצירתו מתאפיינת בדומיננטיות של גיטרות חשמליות ובטקסטים אישיים.
שילובה של מוזיקה מזרחית במוזיקת הרוק שהחל בעשור הקודם עם להקות כדוגמת כנסיית השכל ואתניקס המשיך לבלוט ביצירתן של להקות אלה ואחרים. בייחוד התבלטה להקת אלג’יר שהוציאה בשנת 2004 את האלבום “מנועים קדימה” ששילב מוטיבים של מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית ומוזיקה מסורתית וזכה לשבחים רבים. לאחר התפרקות הלהקה המשיכו חבריה אביב גדג’ וגבריאל בלחסן בפעילות עצמאית. יוצר בולט נוסף בתחום זה הוא דודו טסה שאלבומיו זכו להצלחה בקהל, ואף הוציא את האלבום “דודו טסה והכוויתים” בו שילב מוזיקה עיראקית ושירה בערבית.
לאחר שבמשך שנים רבות נעשתה רובה המוחלט של יצירת הרוק הישראלי בשפה העברית, החלו בתקופה זו אמנים צעירים רבים ליצור באנגלית, ועל אף שהדבר הגביל את קהל היעד שלהם קיבל יצירתם לגיטימציה שלא הייתה קיימת לפני כן. שי נובלמן הוציא בשנת 2001 את How To Be Shy עם הצליל הבריטי פסיכדלי של שנות השישים, שזכה להצלחה בינלאומית, ופתח את הדלת לרבים אחרים שהגיעו אחריו. בולט במיוחד בהקשר זה הזמר והיוצר אסף אבידן, שיחד עם להקת המוג’וז זכה להצלחה עצומה בארץ ובחו”ל. עוד פועלים באנגלית תמר אייזנמן, המערבת גם פאנק ובלוז, גבע אלון המושפע גם מפולק, להקת הפאנק יוסלס איי.די וכן אמנים אחרים המשתייכים לסצנת האינדי-רוק הישראלית. בוא אל החגיגה פלייבק קריוקי
החל מאמצע העשור ניכרה בתווך שבין הרוק לפופ תופעה של יצירה מוזיקלית רכה ושקטה יחסית הכוללת לרוב טקסטים אישיים ורגשניים. תופעה זו נוצרה בקרב חבורה של זמרים צעירים כדוגמת יוני בלוך, אפרת גוש, דניאל סלומון, אריק ברמן ואחרים שנחלו הצלחה רבה בקרב הקהל הרחב.
בניגוד לעשור הקודם חלה בתקופה זו ירידה משמעותית בכמות הלהקות הפעילות, כשלצד להקות ותיקות כדוגמת מוניקה סקס, כנסיית השכל והיהודים שהמשיכו את פעילותן, קמו מספר מועט של להקות חדשות שנטה לכיוונים מוזיקליים רכים וקליטים יותר. דוגמאות אופייניות הן הלהקות סינרגיה, שהחלה את פעילותה בשנת 2002, בית הבובות, החל משנת 2005 והפיל הכחול החל מ2007 שיצרו רוק מלודי ונוח לעיכול שאכן התקבל בהצלחה בציבור הרחב. הלהקות שייגעצ, שפעלה החל משנת 2001 ומרסדס בנד שאלבומה הראשון יצא בשנת 2004 התאפיינו בפאנק רוק. לעומת להקות אלו פעלו שתי להקות אחרות שיצרו רוק קשוח ואף טקסטים מחאתיים חריפים, מה שהקנה להם קהל אוהדים מצומצם למדי אך הערכה רבה על יצירתם המוזיקלית- להקת הג’ירפות, שפעלה בהרכבים שונים החל משנות התשעים אך התבלטה החל מתחילת שנות האלפיים עם האלבומים משוחח עם כיסא וגג, ולהקת הבילויים, שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2003. בנוסף התאחדו בתקופה זו מספר להקות שהתפרקו מספר שנים קודם לכן, בהן משינה, איפה הילד? ומופע הארנבות של ד”ר קספר, שחזרו להופיע וכן להוציא אלבומים חדשים. בלעדייך גידי גוב
אותך אילנה אביטל פלייבק קריוקי
תופעה נוספת של סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היא פריחה של שימוש בטקסטים יהודיים, מהתנ”ך, הפיוטים ועוד בקרב מוזיקאים ישראליים בכלל ויוצרי רוק בפרט. תחילתה של תופעה זו הייתה בעלייתה של מוזיקה יהודית מקורית ופריצתם של יוצרי רוק דתיים חדשים, תחילה בתוך הציבור הדתי לאומי ומאוחר יותר גם בקרב הקהל הרחב. בין הזמרים הבולטים נמנים עדי רן, שהחל את פעילותו עוד בשנות התשעים; אודי דוידי, שאלבומו הראשון יצא ב2004 וזכה לפופולריות רבה בקהל הדתי הצעיר; וארז לב ארי עם האלבום שמחת הפרטים הקטנים שהכיל מאפיינם של מוזיקה אתנית ומוזיקת נשמה. תופעה זו השתלבה בחזרתם בתשובה של אמני רוק ישראליים בולטים שהוציאו אלבומי פיוטים וכן אלבומים מקוריים ברוח זו, ביניהם שמע קולי של מאיר בנאי; שיר חדש ורסיסי לילה של אהוד בנאי; לילה כיום יאיר של אביתר בנאי; ואבן גבירול, אדומי השפתות ואתה נמצא כאן של ברי סחרוף.