שלום כיתה א קריוקי

99.00

נקה
קטגוריה:

תיאור

שלום כיתה א קריוקי

מילים: אהוד מנור
לחן: מתי כספי
עיבוד: לא נאמן למקור

האזן לדוגמית פלייבק / קריוקי

הפסטיבל הישראלי לשירי ילדים היא תחרות שירי ילדים שנתית שהתקיימה בישראל בחג החנוכה
17 פעמים לאורך שנות ה-70 וה-80 (1970–1987).
התחרות הייתה מורכבת משני חלקים: בחלק הראשון ביצעו זמרים מוכרים את שירי הפסטיבל
ובחלק השני ביצעו את אותם שירים ילדים שכונו “ילדי הפסטיבל” ולוהקו באמצעות אודישנים.
לעיתים ביצעו את השיר הזמר הבוגר והילד בדואט. בסיום התחרות בחרו הצופים את השירים
האהובים ביותר ואלו הוכרזו כמנצחים. הנחיית הפסטיבל נעשתה על ידי מנחה אחד או יותר
תחילה רק לצורך הצגת השירים והמבצעים אולם מאוחר יותר כחלק מתוך סיפור מסגרת
שנכתב במיוחד והיה חלק מן התוכנית.
החל מהפסטיבל התשיעי, סמל האירוע הייתה הבובה “פֶסטי” – עליה כתב גידי קורן
שיר שביצעה ילדת הפסטיבל לילך גליקסמן, ושהפך לימים להמנון הפסטיבל.
מספר ילדים שלוהקו ל”ילדי הפסטיבל”, הפכו לידוענים מספר שנים לאחר שהופיעו בו, בהם עירית ענבי (בשיר “למה ככה”), נועם קניאל (בשיר “גלי”), משה דץ (בשיר “רולי רול”), דוד ד’אור (בשיר “למה הגדולים לא לומדים מהקטנים”), מומי לוי (בשיר “סיבה למסיבה”), לילך גליקסמן (בשיר “מר אפצ’י”), ליאור אלבו (בשירים “אב לילדתו אומר” ו”עודני ילד”) , רונן בהונקר (בשיר “אמא”), גלית גוטמן (בשיר “עוד בעודי צעיר”) ומיכל ינאי (בשיר “אתה לא לבד”). קניאל, גליקסמן, אלבו, דץ ובהונקר זכו אף להוציא תקליט משלהם לאחר שהתפרסמו במסגרת הפסטיבל.

במהלך הפסטיבל ליוותה את הזמרים “תזמורת הפסטיבל”, שמנצחיה ונגניה היו מהתזמורת הפילהרמונית הישראלית. מהפסטיבל הראשון עד הרביעי ניצח על התזמורת שמעון כהן; מהפסטיבל השביעי עד הפסטיבל החמישה-עשר ניצח יצחק גרציאני; בשני הפסטיבלים שלאחר מכן (16, 17) ניצח על התזמורת רוני וייס